Almost Human

פרק 5 לא יכול יותר

נקודת המבט של איידן

אחרי שהרבצתי לטובי, במטרה להגן על סאם היא הסתכלה עליי ושאלה אותי למה אני עושה את כל הדברים האלו בשבילה. את האמת שאני גם לא ממש יודע למה אני עושה את זה, זה פשוט כשאני מסתכל בעיניים שלה אני רואה משהו הרבה יותר חזק ממני, האהבה והחמלה והחום שהגוף שלה מקרין פשוט עוטף אותי, אני לא יכול לראות אותה סובלת אף פעם. אולי באמת צדקתי אולי אני באמת אוהב אותה.

העולם הזה מלא ביצורים שבני האדם כלל לא יודעים עליהם- כמו ערפדים, אנשי זאב, שדים ועדיף שהם לא ידעו, אני יודע שאסור לי להתחבר עם בת אנוש על מנת שלא תגלה שאני זאב אבל אני פשוט לא יכול לעמוד בפניה, החיוך הקסום שלה, הביטחון, היופי, העיניים הכחולות אני פשוט לא יכול להפסיק לחשוב עליה.

10:00

זהו השיעור ספורט הראשון שלי, כבר הייתי לבוש בבגדי ריצה לכן לא הייתי צריך ללכת ללוקר להחליף, פעם אהבתי שיעורי ספורט אבל עכשיו אני די שונא אותם, אני תמיד חייב להסתיר את יכולות הריצה האמיתיות שלי, להפיל כדור מידי פעם ולהחמיץ את הסל. המאמן החל לומר "יאללה בנים היו יש ריצה של 2 קילומטר" אמר, כל הבנים החלו עם קולות של דכדוך ורק אני לא, 2 קילומטר זה ריצה של 2 שניות בקושי בשיא המהירות שלי. באמצע הריצה, כמובן שלא השתמשתי בכוחות שלי אבל הייתי בין השניים הראשונים , הבחור שהיה לידי היה ריאן הוא היה די מקובל בשכבה וניסה לנצח מקום ראשון, התחלתי להגביר את המהירות שלי (אני פשוט שונא ילדים שחצנים) אבל אז שמתי לב שכולם הסתכלו עליי כאילו אני רץ כמו מכונית נוסעת, האטתי ונתתי לריאן לעקוף אותי.

אחרי הריצה, שממנה לא התעייפתי בכלל רציתי להחליף לבגדים רגילים, כל הבנים כבר הלכו ולא הבנתי איפה הלוקרים של הבנות ואיפה של הבנים, כנראה שהלכתי לשל הבנות כי כשפתחתי את הדלת ראיתי את סאם חצי ערומה לבדה. היא מיד כיסתה את עצמה עם הבגדים ואני ניסיתי להסיט מבט אבל לא יכולתי, היא הייתה פשוט יותר מידי יפה, אזרתי אומץ ו

....................................................................................................

תהנו מהפרק!!!