Almost Human

פרק 8 אני יכול

נקודת המבט של איידן

אחרי שנחטפתי על ידי הלהקה לשעבר שלי התחלתי לחשוב יותר ויותר על סמי. על הנשיקה שלנו על הפרפרים שאני מרגיש כל פעם שאני רואה אותה. החלטתי שאני לא רוצה לבזבז יותר זמן מבלי להיות איתה, במיוחד אחרי האיום של הלהקה. תמיד חשבתי איך זה לנשק מישהי מבלי שתהיה לך חששה בכלל על מה שאנשים חושבים או על מה שהיא אולי תגלה לגבייך. חשבתי על המשפט שאבא שלי תמיד אמר לי " החיים קצרים מידי, אל תבזבז אותם תבטיח לי..." ואכן היה ברצוני לקיים את ההבטחה הזאת.

12:00

בהפסקת צהריים ראיתי אותה והיא ישר היפנטה אותי ראיתי שהיה לה חיוך מזויף על הפנים ומבט עצוב, התחלתי כבר לחשוב שזה בגללי. אזרתי אומץ, ניגשתי אליה לקחתי לה את היד והובלתי אותה לבחוץ.

"מה עכשיו"? היא שאלה אותי והמשיכה " נמאס לי כבר מכל העניין הזה וממך". הרגשתי פגוע מהדברים שלה, אבל ידעתי שהם נכונים. "אני מצטער" אמרתי לה "יש דברים שאני פשוט לא יכול לספר, אבל כלפעם שאני מסתכל עלייך את פשוט מוציאה אותי מדעתי, אני מרגיש משהו שמעולם לא הרגשתי פעם" היא באה לומר עוד משהו אבל קטעתי את דבריה ונישקתי אותה, בנשיקה הראשונה היא די נבהלה ונרתעה לאחור, אבל אז היא הסתכלה אליי לעיניים אבל הפעם היא זו שנישקה אותי. התנשקנו עוד ועוד, לא יכולנו להפסיק עד שהצלצול קטע אותנו אחרי איזה חמש דקןת. נתתי לה את המספר שלי ואמרתי לה "מתי שרק תצטרכי אותי אני אבוא, אני לא אתן לאף אחד אף פעם לפגוע בך". נישקתי אותה עוד פעם ואז היא הלכה.

העברתי את משך היום בעוד ועוד מחשבות עליה , אז מתברר שאני כן יכול לעשות דברים, אני רק מקווה ששום דבר לא ייהרס עם המזל הרע שלי............

תגובות בבקשה!!!