מאגניום

ההתחלה של הסוף

מאגניום שוב חלם את החלום ההוא. אמא שלו עמדה יחד עם אשה נוספת, ושתיהן חזרו שוב ושוב על אותן מילים-
"בן האלה, בן האלה
שמור נפשך מפני הטורפים
בן האלה, הזהר מהתבהלה
היה מוכן, בקרוב יבואו המגינים"

מאגנים ניסה להתרחק מהן, אבל הן רדפו אחריו וריחפו לידו-
"בן האלה, בן האלה-"
"אתן יכולות להסביר לי מה אתן רוצות?"
"-נפשך מפני-"
"מה אתן רוצות??"
"-טורפים-"
"אמא, תפסיקי!!"
"-האלה, היזהר-"
"אמרתן את זה כבר אתמול! ושלשום! תעזבו אותי!"
"-היה מוכן..."
וכמו בכל פעם, הוא לא יכל לרוץ יותר וקרס על העשב, ושתי הנשים נעמדו מעליו ורכנו לעברו.
"מחר... יבואו המגנים"
הוא בהה בהן. השיר השתנה... והחלום לא נגמר. מה זה אומר?
הוא ניסה לקום, אבל גילה שהוא משותק. ואז אימו קרסה על האדפה, ידיה על צווארה, ולא זזה.
מאגניום ניסה לצרוח, אבל לא יכל להזיז את פיו. הוא יכל רק לצפות באימו נעלמת, חלק אחר חלק, ולהקשיב לאישה השנייה שלחשה באוזנו, "היא עשתה את זה בשבילך. היא רצתה שיהיה לך טוב. אל תזלזל בזה, ילד--"

"מאג, תתעורר כבר!!"
"אההה" מאגניום צרח "תעזבי אותי!!!"
"מאג, זה אני! תרגע! מה קרה לך?"
מאגניום פתח את העיניים וראה את דון, חברו, רוכן מעליו בדאגה. "מה? אה... כלום... סתם חלום..."
דון הרים גבה "צרחת"
מאגניום משך בכתפיו "סיוט, זה הכל" הוא שיקר בהרגשת אשמה קלה. הוא לא אהב לשקר, במיוחד לא לדון, אבל החלומות האלה היו... משונים מדי. "תחזור לישון, אני בסדר"
"אתה בטוח?"
"כן. באמת" הוא הוסיף כשראה את ההבעה של דון "לך לישון, מחר מבחן"
"מאג, רק לך ולחננות יש מבחן מחר" דון גלגל עיניים "לילה טוב שיהיה לך"
"לילה טוב" מאגניום עצם את עיניו שוב וניסה לישון, אבל הוא מצא את עצמו, שוב ושוב, חושב על החלום. ועל אמא, הוא חשב, ובטנו התהפכה. מה קרה לה? זה רק חלום, מאג הוא ניסה לשכנע את עצמו. רק חלום מוזר שחוזר על עצמו. במשך חצי שנה. ואז משתנה. די כבר, מאג! זה רק חלום! הוא שוב ניסה להשתכנע. כן, רק חלום. חלומות חוזרים על עצמם בכל מיני צורות אם חושבים עליהם הרבה. הוא הסתובב שוב ונרדם, אבל הקול בראשו המשיך ללחשש- רק חלום, מאג? רק חלום?