מאגניום

הסברים, אבל מה, ציפית שתבין הכל?

מאגניום ישב במיטתו בביתן הקטה. אחרי השיחה עם כירון, מנהל המחנה, הוא ישב וקרא את המכתב שהיה בתיק. למעשה, את המכתבים. מסתבר שהקטה אהבה מכתבים. היא ואימו התכתבו במשך שנים, וכל המכתבים היו שם. במכתבים הראשונים, אימו לא ידעה שהקטה היא... טוב, הקטה. אחרי שהקטה סיפרה לה, היא הוקסמה מכל הסיפור והחלה לחקור את המיתולוגיה היוונית. בשלב מסויים היא גילתה נבואה, שלהערכתה יועדה לעשר-עשרים שנה מהגילוי. הנבואה לא הייתה טובה, כנראה. היא סיפרה להקטה, והן הכינו תוכנית, כמובן. תוכנית שהוא היה המרכז שלה. אז, אמו הייתה בהיריון. הקטה הכניסה בעובר חלק ממנה, כך שהוא היה חצוי, וקוסם. הילד היה אמור למנוע מהנבואה להתגשם. העובר נולד מת, ובהיריון השני, מאגניום נולד, באותה הצורה. אבל בשום מקום, הוא לא מצא את הנבואה עצמה.
הוא הפך את התיק והוציא ממנו את כל הדברים. מצפן, קופסת אוכל, מימייה, קופסת קטנה וכסופה, מצית, שקית כסף ותליון קטן על שרשרת. אבל אף מכתב נוסף.
הוא בטח אמור לספר על זה למישהו.
הוא החזיר את כל הדברים לתיק. הוא יכול גם שלא. פשוט להישאר כאן ולנסות להבין מה זה כל המקום הזה, קצת להתרגל ואז ללכת.
"מאג מה קורה? מ'מצב? מ'ניינים? הכל בסדר? מה זה הפרצוף הזה? ומה אתה קיבלת?"
מאג בהה בילד שקפץ על המיטה שלו. "מי אתה לעזאזל?"
"אני ג'ייק, אחי" הילד נעמד על המיטה ופרש ידיים "אין צורך להשתחוות"
מאג גיחך. הילד לא נראה פגוע. "אז מה קיבלת מאמא? לפעמים היא נותנת דברים ממש שווים, אתה יודע. ליום הולדת הקודם שלי קיבלתי חולצה שאני יכול להצמיח כל מיני דברים. היה שבוע שעשיתי לעצמי קרניים גדולות כאלה, זה היה ממש מצחיק. אבל המתנות הכי שוות הן ביומולדת חמש עשרה ובהכרה, ככה שלמתנה השווה הבאה שלי נשארו יותר מארבע שנים. באסה, נכון? אבל לא חשוב, מה קיבלת?"
מאג החניק את צחוקו. "ערכת טיול, לפי איך שזה נראה"
ג'ייק פער עיניים "גדול! אז בטח תצא למסע חיפושים בקרוב, אחרת אמא לא הייתה נותנת לך את זה. אתה יודע, אמא מייחסת הרבה חשיבות לנבואות, היא בטח ראתה איזה משהו עלייך, זה כל כך מגניב! אולי תיקח אותי איתך? בבקשה? זכיתי בתחרות הדו קרב חרבות הקיץ! תראה! ווש, ווש ואאאא-יא! אתה מת, מפלץ!" הוא קפץ על המיטה והניף ונלחם עם חרב דמיונית "איו לך סיכוי מולי! א-אה! נוצחת! חה!" הוא הסתכל על מאג "נכון שתיקח אותי איתך?"
מאג ניגב דמעת צחוק "אני לא יודע מה זה מסע חיפושים בכלל"
ג'ייק פער עיניים "לא יכול להיות! תראה, מסע חיפושים זה כשמשהו בעולם מתקלקל וצריך לתקן אותו, ואתה יוצא ונלחם במפלצות ואם אתה חוזר ומצליח אתה נהיה גיבור גדול! וזה ממש קשה אבל בסוף אתה אגדה אז אני חושב שזה שווה את זה ומה אתה חושב זה שווה את זה או לא?"
"ואם אתה לא חוזר?"
"אז... אז אתה כנראה מת. אבל בדרך כלל חוזרים, אני חושב, ככה שמה זה משנה? קיצר אתה תיקח אותי נכון? כי אני ממש רוצה! זה יהיה נה- או זאת הקרן של הארוחת ערב, בוא!"
"מה? הקרן של ארוחת הערב?" שאל מאגניום.
"כן, כדי שכולם ידעו שהגיע הזמן לארוחת ערב. בוא כבר!" ג'ייק כבר עמד בפתח הביתן. מאגניום קם, תחב את השרביט לכיס מכנסיו האחורי והלך עם ג'ייק, בעקבות טור של ילדים ונערים שיצאו מהביתן. הוא קיווה שהארוחה תסתיים מהר. היו לו מכתבים לפענח.

-------------------------------------------------
חזרתייייי