בתמונה זאת איזבל שלנו, איזי, בל, תקראו לה איך שתרצו.
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" נוח שאל אותי ונשכב על המזוודה שלי, ככה שאני לא אוכל להמשיך לארוז. תינוק. "נוח, בבקשה, אל תעשה את זה יותר קשה ממה שזה באמת!" התבכיינתי וניסיתי להזיז את הילד השמנמן הזה מהמזווה שלי.
טוב הוא לא באמת שמנמן, המניאק יותר רזה ממני. תמות.
"בייב את יודעת שאת יכולה להישאר נכון? בבקשה זה לא יהיה כיף בלעדייך."
"אההה נוח, בבקשה, נמאס לי לשמוע את הגניחות שלך ושל החבר שלך כל לילה. חוץ מזה, אני..." לא, עדיף לעצור כאן. אני יודעת שאם אני אמשיך את המשפט הוא יאשים את עצמו לתמיד ויתחנן אפילו יותר שאני לא אלך.
חוץ מזה הם צריכים את החדר שלי, אם הם רבים נוח פשוט מתכרבל איתי במיטה וישן איתי כפיות עד שהם משלימים.
תתפלאו אבל אני הכפית הגדולה.
חוץ מזה, זאת מיטה קטנה ואני בטוחה שלא נוח לו להצטופף איתי שם, וגם הוא היה זה שגר כאן קודם ובחסד קיבל אותי להיות השותפה שלו.
אני לא רוצה להיפרד ממנו ובאמת שאני גם אוהב את הבן זוג שלו אבל...אני לא רוצה להיות זו שעומדת בינהם. "בל את מה? תמשיכי את המשפט."
אני לא יכולה.
"בל."
"בל!"
"אני שונאת להיות גלגל שלישי ואני שונאת לעמוד בינכם בסדר?!" אוקיי, וואו זה יצא יותר דרמטי ממה שתכננתי.
"זה העניין? בל את לא עומדת ביננו!"
"היי מה קורה כא-" לואי נכנס לחדר ונוח מיד הסתכל עליו במבט מאשים, זה בדיוק מה שדיברתי עליו לעזאזל. "למה המזוודה?" אוקיי אז ללואי יש קליטה די איטית. חכו זה יגיע.
"אה. רגע את עוזבת?!" שמעתם את זה? קשה שלא לשמוע, זה הצליל של האסימון של לואי שנפל סופסוף. "אל תתחיל גם אתה עכשיו..." גילגלתי את עיניי והעפתי את נוח מהמזוודה כשלא שם לב. אני מרגישה כאילו הסצנות מאותה פעם שעזבתי את הבית חוזרות כאן. נוח הוא האמא למקרה ששאלתם.
"אני עוזבת כי אני החלטתי אוקיי? זה לא קשור לאף אחד מכם, זה לא קשור לשום דבר מכאן. החלטתי לגור יותר קרוב לאמא שלי אוקיי?"
כמה מטומטמת נשמעתי עכשיו.
"בל, אמא שלך גרה בקנדה." כן, תודה שציינת את הטימטום שלי בקול לואי.
נאנחתי והמשכתי לזרוק את כל הבגדים שלי לתוך המזוודה הענקית, הרגשתי את המחנק הנוראי הזה בגרון, אני לא באמת רוצה לעבור דירה, אני אוהבת את שניהם והריבים שלהם, אני אוהבת את הדירה הקטנה והצפופה הזאת.
"בלס את לא צריכה לעזוב, אנחנו לא רוצים שתעזבי."
התעלמתי משניהם ופשוט סגרתי את המזוודה העמוסה, בידיעה שייקח לי שנתיים וחצי לסחוב אותה למטה. "איפה תשני? לא חיפשת דירות בכלל!" וככה זה המשיך שוב ושוב ושוב כל האמירות המעצבנות האלה עד שהעמדתי את המזוודה ולקחתי את התיק שלי. "אתם מוכנים לסתום?! אני אגור אפילו ברחוב אם זה אומר שאני לא אצטרך להיות פה עוד פאקינג שנייה איתכם!"
YOU ARE READING
roomies (Discontinued)
Fanfiction"אלוהים תצאו כבר לדייט!" "מאיפה אתה יודע שלא יצאנו כבר?" איזבל ווקר היא ילדה רגישה ומצחיקה בעלת אישיות כובשת שעזבה את הבית בגיל צעיר ומאז מחפשת את עצמה, לאחרונה החליטה לתת לשותף שלה לדירה ולבן זוגו פרטיות ולכן עזבה בספונטניות. הארי סטיילס הוא בחור מ...
