אני יודעת אני יודעת, הבטחתי פרק, להגנתי אמרת השבוע, לא ציינתי איזה שבוע אז פאק יו אול...אה דרך אגב...בזמן הזה שלא כתבתי את הפרק...כתבתי את שני הפרקים האחרונים לסיפור...אתם לא תהיו מרוצים...תהנו!
אוקי אז הוא עדיין כועס על מה שקרה באימון שלו, הוא התעלם ממני כל האימון ונטש אותי עם אחותו, אבל למה ציפיתי? הוא מתאמן. טיפשה.
בכל מקרה חזרנו הביתה, ויצאנו לאכול עם נוח ולואי והוא עדיין היה שקט במשך כל הארוחה, לעזאזל איתי!
אבל אחרי שהתפצלנו כל אחד לדרכו, אני והארי לדירה שלנו ולואי ונוח לדירה שלהם, הוא פתאום אמר, "אני וחבר יוצאים היום למועדון, רוצה לבוא איתנו? את יכולה להביא חברה..." ולא שמתי לב שלא עניתי מרוב שמיליון מחשבות עברו לי בראש, זה אומר שהוא כבר לא כועס עליי? הלוואי.
זה מעצבן כשהוא מתעלם ממני. "אז?" הוא שאל והתנערתי מהר מהמחשבות, יופי, תצאי יותר מפגרת. "בטח, אני אדבר עם חברה שלי."
וככה זה באמת היה. התקשרתי לחברה שלי, ג'ינה, היא עובדת איתי והיא הבחורה הכי חמודה שיש שם, כל השאר סתם סנובים. בכל מקרה, היא הסכימה לבוא ועכשיו אנחנו באיזה מועדון רועש שיש בו מיליון אנשים וכולם דבוקים אחד לתחת של השני והם מזיעים ו...אוף. בא לי הביתה. הייתי פשוט צריכה להגיד לא להארי אבל אחרי שהוא סוף סוף דיבר איתי...לא רציתי להגיד לא.
אז עשיתי את הדבר היחידי שיכולתי לעשות. שתיתי.
"היי יפהפייה, פעם ראשונה כאן?" כן..רואים שאת כאן מידי ערב כדי להבחין בין החדשים לקבועים. אידיוט. "אני מדבר אליך."
"שמתי לב, החלטתי פשוט להתעלם." פלטתי בעוקצנות, לעזאזל האלכוהול הזה משפיע מהר. הבחור למרות הכל המשיך לדבר ולהציק לי, טוב לפחות עד שהגיע המושיע שלי. לא. לא הארי. החבר שהארי הביא, נייל אני חושבת..שם מוזר.
"תמשיך ללכת חבר היא איתי." והפלא ופלא הבחור נעלם, תודה לאל על הבלונדיני האירי הזה. (עכשיו ברונטי אבל לא משנה) אבל חוץ מזה הוא לא אמר כלום, הוא פשוט התיישב לידי והסתכל עליי במבט מוזר, ואז כנראה הוא הבין שבהה יותר מידי זמן ופנה לברמן כדי לבקש ממנו משקה.
הזמן עבר, אני כלכך פאקינג שיכורה ואני לא מוצאת אף אחד מהם...אולי לא הייתי צריכה ללכת לשירותים בלי אף אחד במקום שאני לא מכירה טוב. לעזאזל אני פשוט אלך הביתה. איך לעזאזל יוצאים מכאן?
"את בסדר?" הסתובבתי וראיתי את חבר של הארי...נייל? אני חושבת. התחלתי להתנדנד עד שכמעט נפלתי, למזלי נייל היה שם כדי לתפוס אותי.
"אוקיי, זה הסימן שלך ללכת הביתה, בואי אני אקח אותך." רואים? זה ג'נטלמן! לא כמו הארי שנטש אותי כאן וכנראה דופק איזה זונה בבית עכשיו. המשכתי לחשוב על מי זאת יכולה להיות ולמה גם הארי וגם ג'ינה נטשו אותי ותוך כדי נייל הכניס אותי למושב שליד הנהג, חגר אותי ונכנס למושב הנהג.
למה הייתי צריכה לחבב רודף שמלות כמו הארי?
"את...את מחבבת אותו?"
שיט אמרתי את זה בקול?
"מ...מה?" גימגמתי והתיישרתי במושב. אלוהים בבקשה שלא אמרתי את זה בקול. "שאלת למה היית צריכה לחבב רודף שמלות כמו הארי. הוא יודע את זה?" וכרגיל, אין לי מזל.
"לא. ואני אשמח אם הוא לא ידע בכלל." היה שקט בלתי נסבל במכונית אז הוספתי בשקט, "בבקשה?" הסתכלתי עליו במבט מתחנן, הדבר האחרון שאני צריכה זה שהארי ידע על זה.
"אוקיי...אבל למה את לא מספרת לו?" זה נראה כאילו הוא רצה להמשיך את המשפט אבל הוא סגר את שפתיו והודיע לי בלי מילים שסיים לדבר. "חסרות לי סיבות? הוא לא בקטע של מערכות יחסים, הוא סטוציונר והוא שוכב עם בנות שיפות יותר ממני פי 8. הו ואנחנו גם גרים באותה דירה וזה יהיה נורא מביך אם הוא לא בקטע שלי. והוא לא בקטע שלי." הסתכלתי עליו שוב וראיתי שוב את ההבעה הזאת, כאילו הוא מסתיר משהו, רציתי לשאול אבל בדיוק הוא חנה מחוץ לבניין.
"ממ תודה נייל, על הכל." ושנינו יודעים שהתכוונתי גם לזה שלא יספר.
"לא, רגע אני אלווה אותך לבפנים, את לא יציבה בשיט." הוא אמר וגרם לי לצחקק, הוא צודק. יצאתי מהמכונית ולא מספיק שדפקתי את הראש גם כמעט נמרחתי על הרצפה. הו וכמעט נדרסתי. וכמובן שנייל מיד הזיז אותי מהדרך, שם את התיק שלי על הכתף שלו ועזר לי לעלות לדירה.
"את נזק, את יודעת את זה נכון?" הוא גיחך ונישק את הלחי שלי, זה הרגיש מוזר כי הארי בדרך כלל מנשק אותי. בלחי. רק בלחי.
"מממ אמרו לי את זה פעם או פעמיים," מילמלתי ונכנסתי למעלית איתו...טוב יותר נכון הוא הכניס אותי למעלית ואני נשענתי עליו כאילו חיי תלויים בו. הוא כלכך נחמד אליי...בניגוד לאידיוטים שנטשו אותי. המעלית נפתחה ודלת הדירה הופיעה מולי...רגע....למה לעזאזל יש על הידית תחתון תחרה? זה בהחלט לא שלי. ואז ההבנה היכתה בי, וגם בנייל כי הוא ניסה לעצור אותי מלהיכנס לשם, לא לא לא לא לא בבקשה שזה לא יהיה מה שאני חושבת.
סובבתי את הידית והם ישבו שם, הארי ועוד בחורה שלא הכרתי, עירומים.
טוב לפחות זאת לא-
"בייב יש לכם אולי קצפת במקרר..." הקול של ג'ינה הלך ודעך מהרגע שיצאה מהמטבח בהלבשה תחתונה ועד לרגע שנכנסה לסלון הפתוח וראתה אותי. ופתאום הכל עלה לי, מיהרתי לסגור את הדלת ולרוץ לפח שבמסדרון, פשוט רכנתי מעליו והקאתי את כל מה שהיה לי בגוף. זה אפילו לא מהאלכוהול, זאת אומרת כן האלכוהול נתן לבחילה מן בעיטה קטנה אבל המחזה שראיתי הרגע דחף את זה לגמרי, נתן את הבעיטה הסופית.
יד חמה אספה את שיערי וחיכתה בסבלנות עד שאסיים, אפילו ליטפה את גבי כדי לעודד אותי, יאפ, בהחלט לא הארי..
"את יכולה לישון אצלי היום, אני אחזיר אותך מחר לבית," נייל לחש לי באוזן ועזר לי לקום, הוא היה כלכך מושלם אליי. הוא לחש לי מילים מרגיעות, ניגב את הקיא המגעיל שנשאר על שפתיי והעיף ממני את הארי כשניסה לבוא אליי ולהתנצל, זה קל לעשות משהו ואז לבקש סליחה, כל החוכמה כאן היא להשתלט על עצמך ולא לעשות את זה מההתחלה.
והזונה הזאת...היא ידעה כמה אני מחבבת את הארי.
"בואי נלך," הוא ניגב את הדמעות שלי ועזר לי להיכנס למעלית, הוא חיבק אותי חזק ונתן לי להתפרק עליו. למה אני לא יכולה לחבב בחור כמו נייל? למה דווקא הארי?
נכנסנו למכונית ובדיוק הזונה הופיעה ממול, מנסה לעצור מונית.
"אתה יכול בטעות לדרוס אותה? ואז בטעות לעבור עליה שוב ושוב ושוב?" שאלתי ונייל ציחקק, חמוד, הוא חשב שצחקתי.
"מממ אני לא יכול לעשות את זה...אבל אני כן יכול לשרוט את הרכב שלו. מה דעתך?" הוא חייך אליי חיוך מתוק אבל ידעתי שהוא רציני לגמרי, הגלגלים מופנים ישירות לרכב של הארי, אני רק צריכה לתת אוקיי והוא יעזור את הברקס.
אני יודעת שאני פגועה ממנו אבל להרוס לו את המכונית? אני יודעת עד כמה המכונית הזו חשובה לו....
פאק איט, חיים רק פעם אחת.
"תעשה את זה."
וזה כל מה שהוא היה צריך לפני ששיחרר את הברקס ונתן גז, סוטה ממש טיפה כשהוא מול המכונית של הארי ושורט את הדלת הקידמית והאחורית שלו עם החלק האחורי של המכונית, ובונוס, על הדרך הוא גרם לזונה לקפוץ בבהלה וליפול מהעקבים שבגובה מגדל אייפל.
"אם לא היית נוהג עכשיו ואם לא הייתי מקיאה לפני חמש דקות, הייתי מצרפתת לך את החיים." אמרתי ושנינו צחקנו, זוג פסיכים.
הוא הביא לי את הכבל שמתחבר למערכת ההפעלה וחייך, בבקשה שהוא רווק. שמתי שירים מקפיצים, לא רציתי היות בדיכאון, יש לי מספיק זמן לעשות את זה במיטה של נייל.
דמאט זה לא יצא לי טוב.
לכו לעזאזל, אני עייפה ועבר עליי יום ארוך.
ממ אז סיכום קצר לכל זה, אני מתחתנת עם נייל, הארי הוא בן זונה, וכמובן לא לסמוך על אף אחד.
לילה טוב.
YOU ARE READING
roomies (Discontinued)
Fanfiction"אלוהים תצאו כבר לדייט!" "מאיפה אתה יודע שלא יצאנו כבר?" איזבל ווקר היא ילדה רגישה ומצחיקה בעלת אישיות כובשת שעזבה את הבית בגיל צעיר ומאז מחפשת את עצמה, לאחרונה החליטה לתת לשותף שלה לדירה ולבן זוגו פרטיות ולכן עזבה בספונטניות. הארי סטיילס הוא בחור מ...
