יומן האימה 1- המכונות

פרק 5- חלקים מהפאזל

'זהו! אנחנו נמות!' צעקתי.

הדם שהיה על הריצה גרם לנו להחליק וככה הספקנו לצאת בדיוק בזמן.

'פוי!' אמר אשיתה.

'אבל אני מצטער רון, אי אפשר להמשיך'.

'למה אתה מכוון'?

'המפתח בפנים' ענה.

'לא נכון', אמרתי.

'אה?' לא הבין אשיתה.

'לפני שיצאנו, לקחתי את המפתח', אמרתי.

'אתה רציני?'

'כן! הינה!' הושטתי את המפתח לאשיתה שיראה.

'יששש!' שמח אשיתה.

'אפשר להמשיך!'

חבל שלא השארתי את המפתח שם, חשבתי לעצמי.

'אנחנו צריכים עכשיו לבדוק לאיזה מנעול שייך המפתח' אמרתי.

התקדמנו קצת ועמדנו בין שתי הדלתות הנעולות שנשארו.

'טוב אז, לאן נלך עכשיו?' שאל אותי אשיתה.

'המ..'

'אולי לא! אל תתחיל שוב לבזבז זמן!'

'בסדר, בסדר. תבחר אתה', אמרתי לאשיתה.

'אני בוחר..' חשב אשיתה

'את שמאלית!' בחר.

'וואו! בחירה טובה', אמרתי בציניות.

ניסינו לפתוח את הדלת עם המפתח. המפתח התאים.

הדלת נפתחה ונכנסנו אל תוך החדר. החדר היה מואר ולא היה בו כלום. הוא היה ריק, חוץ מדבר אחד. על הקיר, מולנו, היה רשום משהו, חרוט.

חדר זה נסגר- אנא עברו לחדר אחר

*המקום נסגר עקב עומס מלכודות*

'מההההה?!' צעקנו ביחד ורצנו החוצה.

'אשיתה, לא יכולת פשוט לבחור את הדלת האמצעים וזהו?' אמרתי.

'עכשיו אני בוחר דלת!' קבעתי.

'אני אומר שנלך לדלת..'

'כן..?' שאל אשיתה.

'המ...' חשבתי.

'נו כבר רון! כמה דלתות כבר נשארו לנו לפתוח?' שאל אשיתה מרוגז.

'האמצעית!' אמרתי.

נכנסנו לתוך החדר. גם בו היה אור. היה מפתח בחדר. הוא היה מונח סתם ככה על הרצפה מולנו בסוף החדר.

'שנרים את המפתח?' שאלתי.

'כן!!'

כשאשיתה הרים את המפתח, החלו להיפתח חריצים בקיר. מהחריצים החלו לצאת מים, המון מים!

התחלנו לרוץ לעבר היציאה. רצנו ורצנו עד שהגענו למסדרון עם העצמות, הדם וגולגולות החתולים.