יומן האימה 1- המכונות

פרק 2- בן

הדלת נטרקה. ניסיתי לפתוח אותה אך היא לא נפתחה, כאילו שהיא נעולה. חשבתי שזה יהיה הולך להיות הסוף שלי ופתאום, חזר החשמל, האור נדלק והדמות המוזרה נעלמה. לקחתי את ארגז הכלים של אבי וחזרתי לחדר לי. הארגז היה כבד נורא. כשפתחתי אותו, גיליתי שתוכו אין כלום. שום כלום! התשובה לכך לא הייתה ברורה לי.

הלכתי לבן וסיפרתי לו את כל הסיפור עם המחשב, הווידיאו, עם אחותי ג'רי והסכין, עם מוקי וגם עם גדי והחדר של הורי. בן הוא החבר הכי, הכי ,הכי טוב שלי. יותר מגדי ויותר מכל אחד אחר. (חוץ ממוקי כמובן). הוא בא אלי הביתה והוא הביא איתו כלי עבודה. עלינו לחדר ושם פתחנו את ארגז הכלים. הוצאנו ממנו מברגים וחיפשנו היכן יש ברגים במחשב ובווידיאו. הכל התחיל להראות יותר ויותר מוזר. לא מצאנו בהם ברגים ולא שום חלק חיבור אחר. לאחר רבע שעה, התעייפנו והחלטנו להשאיר זאת למחר. נפרדנו אחד לדרכו. כל אחד התעסק בעניינים שלו. אני התקלחתי, אכלתי, שתיתי ואז הגיע הלילה והלכתי לישון.

ב-23:30 הייתי צריך ללכת לנוחיות. יש שירותים בקומת חדרי ליד חדר הורי. בקעו מהחדר קולות מוזרים, כל מיני לחישות כמו השקלהה. עשיתי מהר פיפי ורצתי בחזרה לחדר. התכסיתי עד מעל הראש וניסיתי להירדם. לא ישנתי כל הלילה. לא הצלחתי להירדם. בבוקר התקשרתי לבן שיבוא אלי. אין לנו בית ספר כי זה החופש הגדול.

'אתה נראה מאוד עייף' אמר לי בן כשהגיע.

'אני יודע', השבתי וסיפרתי לו את הסיפור.

'בלילה, קמתי לשירותים ושמעתי קולות מוזרים מהחדר של ההורים שלי אז רצתי מהר בחזרה למיטה ולא יכולתי להירדם שוב יכול להיות שיש קשר בין מה שראיתי בחדר הורי לקולות שבקעו משם הלילה'.

'זה בטוח' אמר בן כשידיו שלובות.

הגענו להחלטה שאנחנו צריכים לחקור את העניין המוזר הזה. התקשרתי לשאול את ההורים שלי אם בן יכול לישון אצלנו הלילה ולמזלי הם הסכימו. בן חזר אלי בשמונה בערב, כמובן שלפני כן הוא שאל גם את ההורים שלו אם הוא יכול לישון אצלי וקיבל אישור. לאחר שעתיים, חיכינו שג'רי ומוקי יירדמו ואז החלה החקירה. לקחנו בלונים ומילאנו אום במים, לקחנו חבל ועוד כמה דברים שיכולים לעזור והיינו מוכנים ללילה. חיכינו בסבלנות יחד ליד חדר הורי.

'לא ניראה לי שהרוח תגיע היום' אמר בן.

בשעה 03:00 לפנות בוקר, שמענו חתולה מייללת בחוץ. פתאום נשמע קול מוזר והחתולה הפסיקה לילל. פתחנו את החלון וראינו שהחתולה נעלמה.

'הדבר הזה שהיה כאן, בחדר, בחוץ עכשיו!' אמרתי בלחץ.

'איך זה יצא מהבית? הרי לא ראינו אותו ולא שמענו אותו הוא היה רק בחדר ממש לידינו', אמרתי לבן. בסוף לא היינו צריכים להישאר ערים ולהתארגן כך כי הדבר הזה לא היה בחדר בסוף. התבאסנו, לא היה לנו מה לעשות אז הלכנו לישון. בבוקר התארגנו ללכת למרכז המסחרי השכונתי.