שינוי בתוכניות

פרק 15- מספיק להיום.

״מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה?״, אמרתי בלחש מתאפקת לא להתפוצץ.
״שרון,״ אמא התחילה להגיד אך קטעתי אותה -״ לא!! אתם תגידו לי מה קורה פה ואתם תעשו את זה עכשיו!!״, צרחתי עד כדי שכאב לי הגרון.
אבא שלי התסכל על רותם במבט שאומר שזה הזמן שלו ללכת.
״תשכח מזה״, אמרתי והסתכלתי עליו במבט רצחני.
״זה עיניין שלנו״, הוא אמר.
״זה בסדר שרוני, אני אלך״, הוא אמר וניסה לשחרר את כף ידו משלי.
״אמרתי תשכח-מזה״, הידקתי את אחיזתי.
שתיקה. עדיין שתיקה. שוב שתיקה.
״חודשים אבא? באמת??״, אמרתי והוא השפיל את ראשו.
״אתה פשוט- אני פשוט- אני לא״, התחלתי לגמגמם כשבעצם לא היה לי מה להגיד.
״הסתובבתי לכיוון הדלת והתחלתי לצעוד גוררת את רותם מאחוריי.
״שרון״, אבא שלי התחיל להגיד.
״אל תפנה אליי בכלל, ואם אתה צריך אותי, תשלח לי יונת דואר, ולא לא לכתובת הזאת״, אמרתי ויצאתי משם.

באיזה שהו שלב אחרי כמה דקות הליכה, ניתקתי את ידי מידו של רותם והמשכנו ללכת בשקט.
רותם עצר וסובב אותי אליו, הוא הסתכל לי בעיניים ולא אמר כלום. לא היה צריך להגיד כלום. הוא פשוט היה שם, חיבק אותי, וזה כול מה שהייתי צריכה עכשיו. עכשיו ולתמיד.
״בואי נלך לאכול משהו, אני גוווע״, הוא אמר והוציא את המפתחות של האוטו מהכיס. וכך תוך 10 דקות, התיישבנו במסעדה חלבית שפתוחה 24/7.

לא הייתי ככ רעבה אז הזמנתי סלט עם פרמזן מעל, ורותם הזמין ריביולי גבינות מוקרם.
שיחקתי בסלט שלי בזמן שרותם אכל בתאבון רב, עד שהוא החזיק את ידי בפתאומיות וגרם לי להסתכל עליו;
״דברי איתי.. לא הוצאת מילה מאז שיצאנו״, היא ליטף את ידי באגודלו.
״מה אפשר להגיד?״ אמרתי ושתיתי מים, ״79 אחוז מהגברים בארץ שלנו בוגדים בשלב כלשהו במערכת יחסים, פשוט לא חשבתי שאבא שלי משתייך לאחוזים האלה..״ אמרתי וחייכתי.
״יקח לי קצת זמן, אבל אני איהיה בסדר״, החזקתי את ידו בשתי ידיו.
״אני פה, את לא לבד״, הוא הסתכל לי בעיניים.
״אל תגיד את זה, אל תגרום לי לפתח ציפיות״, אמרתי ולקחתי את ידי.
״למה את מתכוונת?״
״אני מתכוונת לזה שגם אתה תעזוב, כולם עוזבים מתי שהו״, הסתכלתי למטה,
״יכול להיות. אני לא יודע שום דבר בוודאות, הדבר היחיד שאני יודע זה שאני כאן, ואני לא רואה את זה עצמי במקום אחר לעוד הרבה הרבה זמן״, הוא התקרב אליי מבעד השולחן ונתן לי נשיקה קטנה.
״איפה היית כול הזמן הזה?״
״הייתי עיוור״, הוא אמר וצחק והמשכנו לאכול.

כבר כמה דקות הטלפון צילצל ושמה על ג׳נה עלה על המסך.
״איפה את ?״, היא אמרה בטון מוזר.

״מה קרה?״,

״אמ, יונתן כאן..״, היא אמרה בשקט.

״אני בדרך״,

״לא לא אל תבואי, אבל את יכולה לספר לי מה קרה? הוא שקט ככ..״,

״היה ריב גדול עם ההורים, למה שאני לא אבוא?״,

״הוא לא הרשה לי להתקשר אלייך בכלל, אבל משהו שונה״,
״בסדר, הוא קצת חסר מצב רוח, יעבור לו״, אמרתי בקול החלטי.

״את בסדר?״, היא שאלה בקול מודאג

״ניראלי״, אמרתי והוספתי;״ אני אדבר איתך אחר כך, תשמרי עליו״, וניתקתי.

״יונתן אצל ג׳נה, יופי שירגע קצת..״, אמרתי והחזקתי את היד של רותם, מדהים עד כמה אני מקבלת ממנו ביטחון רק בתנועה הפשוטה של ליטוף בעזרת האגודל..
״יופי, אולי תבואי אליי? זה לא רעיון ככ טוב שתחזרי הביתה עכשיו, את לא חושבת?״, הוא אמר והסתכל עליי בכנות.
״כן אתה צודק..״, אמרתי והסתכלתי אחורה כשהדלת נפתחה.
״יופי, זה מה שחסר לי״, אמרתי וצפיתי בלוגן נכנס מחזיק ידיים לנועה.
רגע מה? נועה?? נו יופי, תודה אלוהים.

הסתכלתי על רותם בייאוש ואמרתי; ״בוא נלך מפה לפני שהם ישימו ל-״
״שרון??״, לוגן אמר וחייך,
״נו באמת״, המשכתי את המשפט בשקט.
״לוגן, היי״, אמרתי בחוסר חשק בתקווה שישים לב שממש אין לי כוח לשיחה אחרי כול מה שקרה בנינו.
״הכול בסדר..?״ הןא שאל במבט יענו מודאג.
״כן, אנחנו בדיוק הולכים״, עשיתי עיניים לרותם והוא הבין והלך להזמין את החשבון.
״היי״, נועה מזכרה לפתוח תפה שלה.
״אהלן״, אמרתי בשקט.
״מה קורה? את מוזרה״, היא אמרה, מה כולם רוצים ממני??
״אני מוזרה?״ שאלתי בציניות.
למזלה הרב רותם בדיוק בא עם חשבונית,
״אל תשכחי שבנים כול הזמן מתחלפים וחברות תמיד נשארות״, אמרתי לה כשהסתכלתי לה בעיניים במבט שאם היה יכול להרוג, טוב אתם יודעים את ההמשך..

״מה זה היה?״ רותם שאל כשהיינו בדרכינו לאוטו.
״סתם שטויות״, אמרתי.
״זה לא היה נראה ככה״, הוא אמר והתניע את האוטו.
״כן טוב, לא כולם חברות כמו שחשבתי שהם, אבל היי, אין אמון באיש לא?״, אמרתי והמשכנו את הנסיעה בשקט עם שירים רגועים ברקע.

הגענו לביתו של רותם והסתכלתי סביב לראות איפה המכנית של ההורים שלו.
״הם בחול לכמה חודשים הקרובים.. עבודה״, הוא אמר וחייך אל ידעתי שיש משהו מאחורי החיוך.
הנהנתי בשקט ויצאתי מהאוטו.
הלכתי לכיוון הספה והתיישבתי.
״איפה יש מצעים?״, שאלתי והוא סובב אלי את מבטו.
״בשביל מה?״, הןא שאל.
״בשביל הספה..״, אוי לא.
״מי יישן על הספה?״, אוי לא.
״איפה חשבת שאני אשן?״ שאלתי כמובן מאליו.
״לאיפה שאת שייכת אליו, איתי, אבל אם את מרגישה לא בנוח, זה בסדר, אני אשן על הספה״, הוא אמר והביא לי כוס מים.
״אתה יודע שאני.. זאת אומרת, שאני אף פעם לא.. הייתי.. עם גבר בצורה אינטימית..״, אמרתי את החלק האחרון בשקט.
״אני יודע״, הוא אמר, ״וזה רק גורם לי יותר להתאהב בך..״
״אני מצטערת, אתה בטח רגיל לדברים אחרים לגמרי ממישהי בת 16 וחצי שלא מוכנה לישון איתך אפילו באותו המיטה״, אמרתי והנחתי את הכוס מים.
הוא החזיק בכתפיים שלי ואמר;״ היי, מה הכיף בלהיות עם מישהי שכולם היו איתה מאשר לדעת שיש לך מישהי בבית טהורה ואמיתית שהיא רק שלך?״ ונישק אותי.
״תודה״, לחשתי ועליתי למעלה.

לקחתי ממנו חולצה והלכתי לישון עם חולצה שגדולה עליי ובוקסר, יחד עם הריח של רותם.
״את בסדר, דאגתי לך היום״, לוגן שלח לי ומיד כיביתי את הטלפון.
לא.
לא יותר דרמות.
מספיק ליום אחד.