That Girl

פרק 4

נכנסתי הביתה, חלצתי נעליים והבית היה שקט. שיערתי לעצמי שאבא שלי לא בבית. עליתי לחדר שלי וישבתי על הכיסא שסמוך לשולחן הכתיבה. הרשתי לעצמי להפעיל מוזיקה בפול ווליום, בכל זאת, לבד בבית והתחלתי לשיר ולקפוץ על המיטה. חייבת כבר לפרוק את היום הזה! נהנתי כמו שלא נהנתי הרבה זמן.

ממש פרקתי מעצמי רגשות שליוו אותי במשך תקופה. אני מרגישה כאן כל כך לבד, כל כך חסרת מעש! כמעט כאילו הגעתי לקצה העולם. רק מחכה שהימים יעברו כבר, שאוכל לצאת מהמקום הנורא הזה ולעצב חיים משל עצמי. אני נופלת על המיטה. ולא מוצאת בי שום כוח לקום, בעוד אני מתנשפת. המוזיקה ממשיכה להתנגן ואני עוצמת את עיני, נהנית מהשלווה. רק עוד רגע אחד של עצמי על המיטה שלי. אני מדמיינת שאני בבית הישן. קמה בבוקר. כמעט מצליחה להריח את ריח הפנקייקים שאבא היה נוהג להכין לנו בכל בוקר יום שלישי. איך אהבתי את זה. להתעורר מהריח המתוק ולתת לעצמי לעקוב אחרי הנתיב שהוא משאיר אחריו על למטבח למטה. לאכול הר של פנקייקים מלווים במייפל, יחד עם קוביית חמאה מעל, זה היה ממש הקטע שלנו. שקעתי בזכרונות המתוקים של עולם ורוד שככל הנראה התנפץ ולא יחזור יותר לעצמו.

עד שלפתע, שמעתי עדכון מהאימייל שלי, שמצביע על כך שקיבלתי מייל חדש. החלשתי את המוזיקה ופתחתי אותו. המייל היה ממר ביירן ובו היה כתוב:

אל: אמנדה קלארק
שנונה אה? עבודה על מוניקה לווינסקי*?
דברי איתי בבקשה מחר אחרי השיעור.
מר ביירן.

נלחצתי. אולי זאת הייתה טעות? מאיפה צברתי כל כך הרבה אומץ?? הלב שלי מתחיל לפעום חזק פתאום. "אבל רגע," אני חושבת לעצמי, "גם ככה משעמם פה. מה טעות אחת יכולה כבר לעשות לי?" אני מתוחה טקצת רועדת, מצפה בקוצר רוח לשיעור של מחר, מביטה במחוגי השעון ורואה כיצד הם זזים לאט לאט..

כבר ערב. אני מתקלחת, מתלבשת ומתארגנת לשינה. מכוונת את השעון המעורר שלי ועוצמת את עיניי. שוב עולה לי אותה דילמה בראש, האם עשיתי טעות? אני מכבה את רגשות המצפון שלי, ונופלת לשינה עמוקה.

בוקר. אני פוקחת את עיניי באיטיות. קופצת מהמיטה ומתלבשת, כמעט בפזיזות, נועלת את נעלי האולסטאר שלי, גינס קצר משופשף וחולצת פסים צמודה בעלת מחשוף עמוק. מעליה אני לובשת זקט עור שחור. אני אוספת את השיער, מורחת אודם אדמדם עדין ויוצאת לבית ספר, מוכנה מתמיד.

"היי אמנדה!" שמעתי קול לא מזוהה מתקרב אליי ביחד עם רעש גלגלי סקייטבורד. הרגשתי הנפה של יד שמתקרבת מאחור אל התחת שלי, מזל שבאינסטינקט מהיר הספקתי לתפוס אותה בחוזקה. "מישהו פה תפס אומץ אני מבינה!" אני צועקת בכוונה ברחבי המסדרון כדי למשוך את תשומת ליבם של כל התלמידים שסביב. הם, ברגע שהבינו מה התרחש, החלו מיד למחוא כפיים ולצחוק. עיקמתי לנער האומלל את היד עד שהביע פרצוף של כאב ועזבתי אותו למנוחה.
לאחר שיצאתי מהמצב לא יכולתי שלא לראות את מר ביירן אומד בצד נשען על הלוקרים ומתצפת על המתרחש. ללא כל תגובה, לא חיזק אותי, איים להשעות אותו, אלא פשוט מביט על הסיטואציה מהצד עם העיניים היפות האלה שלו. אוף!

נשמע הצילצול שמבשר על תחילת שיעור היסטוריה. אוי לא. אני מרגישה את הלב שלי דופק על 100... מר ביירן נכנס לכיתה. השיעור היום היה בנושא מלחמת האזרחים. פשוט לא הצלחתי להתפקס בשיעור! לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הידיים הגדולות שלו, הזיפים שמראים לנו סימני גילוח מרושלים, העיניים הגדולות האלה שהייתי רוצה שיסתכלו אך ורק עליי, השפתיים האלו ש...
"גברת קלארק את איתנו?!" שואל מר ביירן בתקיפות ודופק עם המחברת על שולחני. "כן בטח מר ביירן." והמשיך השיעור.
צלצול.
שיט. ידעתי שעכשיו אסתבך. מה חשבתי לעצמי?? כל מה שרציתי היה למשוך את תשומת ליבו.
"אמנדה שבי בבקשה". הצמדתי את כיסאי אל שולחן המורה. אני מורידה את הזקט שלי באיטיות ותולה אותו על הכיסא. "אמנדה אני יודע מה את מנסה לעשות פה. קראתי את העבודה שלך" "אהבת את העבודה שלי?" "למה שתחשבי שמוניקה לווינסקי היא דמות היסטורית ראויה להערכה?" הוא שאל בחצי חיוך. אוי החיוך הזה! "הייתי ביקורתית. אני בסך הכל חושבת שהיא דמות אנושית שיחצנות רעה הוציא לה תדמית לא מדוייקת. אני לא חושבת שסקס זה דבר רע בסך הכל." "אהה.. הממ.. אני.. אני חושב ש.. את צריכה ללכת מפה.." מר ביירן החל להילחץ. "אוקי.." אמרתי והתקרבתי לכיוון היציאה מהכיתה. "היי!" ביירן עצר אותי. "זה כמו תאונת דרכים שקוראת בהילוך איטי אם הבנת למה אני מתכוון.." "אתה צריך להירגע. הרי אני היא זאת שמפתה אותך. לחשתי לו באוזן והותרתי אותו בפרצוף מופתע ומבולבל....

מוניקה לווינסקי הא? כל מי שרוצה לדעת מה הייתה התגובה של מר ביירן לאמירה של אמנדה שיצביע!! סליחה שלא העלתי המון זמן אבל תפציצו עם תגובות והצבעות!! אוהבת אתכם המון על התמיכה!!

*מוניקה לווינסקי- היא אקטיביסטית, אישיות טלויזיונית ומעצבת אופנה ידועה - יהודייה שהתפרסמה בעקבות פרשת יחסי מין עם נשיא ארהב הנוכחי לאותה התקופה, ביל קלינטון, פרשה שגרמה להדחתו מהתפקיד.