הוא ואני

פרק 17

נכנסנו לאוטו החלטנו להדליק שירים, היינו ממש כמו שני ילדים קטנים שרנו והתלהבנו היה לנו תקווה בלב ידענו שהיא לא מתה ושאנחנו תכף נמצא אותה.
(נ.מ יסמין)
אני מרגישה כאילו אני במרתף הנטוש הזה שנה.
ממש קשה לי לשרוד פה.
מרעיבים אותי, מביאים לי רק פרוסת לחם ליום.
שמים לי קערה כמו של כלב לשתות ממנה מים.
אני לא מבינה מה עשיתי שזה מגיע לי התפללתי שמישהו יציל אותי אני כבר לא יכולה עם זה, אני מרגישה כמו אסירה וזה רק כי הלכתי בעקבות הלב שלי והרגשות שלי, באמת שאני לא מבינה כל הזמן כולם אמרו לי הקשיבי ללב אז שאני מקשיבה לו זה מה שקורה, אני פשוט אתרחק מלאון אהבה זה סתם חרא וזה מסבך אותי.
מה אני צריכה לעשות כדי שליה תשחרר אותי אני חייבת לברר את זה נמאס לי להרגיש כמו כלב שלה ושכל יומים אונסים אותי  ומרביצים לי נמאס לי!! כמה בן אדם אחד יכול לספוג אני לא מבינה את זה, חבל שאין פה סכין הייתי הורגת את עצמי, דלת החדר נפתחה ליה עמדה שם אם הבגדים הזנותיים שלה ואמרה ״אני יכולה להביא לך סכין רק תתאבדי מהר״ היה לי פרצוף לא מבין כי לא אמרתי את זה רק חשבתי על זה, אמרתי לה ״מאיפה לך לעזאזל על מה אני חושבת?!״ היא אמרה בזלזול ״פעם הבאה תחשבי פחות בקול, מפגרת״ אמרתי לה ״זונה״ היא אמרה ״חכי חכי״ ויצאה חשבתי לעצמי מי היא שתקרא לי מפגרת בכלל. אחותה מפגרת ואז נזכרתי שרק רציתי לברר על מה היא תשחרר אותי, אני באמת מפגרת עכשיו היא לא תיתן לי לצאת מפה בחיים.
חשבתי מה לעשות הרגשתי את עיניי נעצמות ונרדמתי.
(נ.מ לאון)
אמרתי למעיין "עוד חמש דקות אנחנו מגיעים״ היא חייכה.
הגענו אמרתי לה ״בואי,תשארי מאחורי״ ניסיתי לפתוח את הדלת היא הייתה נעולה בעטתי בה היא לא נפתחה, הלכתי מאחורי הבית היה שם דלת עם שומר אמרתי למעיין ״לכי תעסיקי אותו״ היא הנהנה והלכה לכיוונו אני לא שמעתי מה היא אמרה לו אבל הוא פשוט ליווה אותה לרחוב הלכתי אחריהם יריתי בו הוא נפל לרצפה נכנסתי לבפנים כאשר מעיין מאחורי.
ראינו מדרגות שעולות למעלה עליתי ראיתי שני שומרים התכופפתי יריתי באחד ומיד בשני התקרבתי לדלת שמעתי בכי פתחתי את הדלת ראיתי מישהו מרביץ ליסמין הוא החזיק ברובה כיוון את הרובה ליסמין ואמר ״תעיף את הרובה או שהיא מתה״ העפתי את הרובה מחוץ לדלת אמרתי לו ״תעזוב אותה״ שנייה אחרי נשמעה יריה והוא נפל לרצפה הסתכלתי לדלת ראיתי את מעיין מחזיקה ביד רועדת את הרובה שלי.
התקדמנו ליסמין החולצה שלה הייתה קרועה ויסמין הייתה קשורה, מעיין ואני שיחררנו את יסמין.
הורדתי את חולצתי ונתתי לה היא לבשה אותה דמעות היום על עיניה ניגבתי אותן וחיבקתי אותה היא קצת נרתעה אבל נרגעה אחרי כמה דקות, שיחקתי את אחיזתי ביסמין והבחנתי בסימנים הכחולים על גופה.
מעיין רצה אליה בחיבוק דוב ולא עזבה אותה כמה דקות, כאשר מעיין שיחררה את חיבוקה מיסמין היא שאלה אותה ״מה הם עשו לך?״ יסמין גמגמה ואמרה ״הם..הוא ניסה..לאנוס אותי..״ והשפילה את ראשה חיבקתי אותה ואמרתי לה ״אל תדאגי הם לא יגעו בך״ אחרי כמה דקות שאלתי ״הם עשו את משהו?״ היא אמרה ״הוא הרביץ.. לי״ אמרתי במבט כועס ״לפחות הוא מת עכשיו, אם הוא היה בחיים הייתי הורג אותו, אף אחד לא יגע בך״