הוא ואני

פרק 34

(נ.מ לאון)
פינו את הכביש וסוף סוף יכולנו להגיע לבית חולים, כאשר חניתי שמתי לב שירין נרדם טוב הוא לא ישן כמה ימים הוא בטח מותש, אבל הייתי חייב להעיר אותו אז פשוט הזזתי אותו קצת ואמרתי ״ירין קום הגענו״ הוא פתח לאט לאט את העיניים האדומות שלו ויצא מהאוטו, סגרנו את האוטו ונכנסנו לבית החולים.
חיפשנו את החדר שמעיין נמצאת בו כאשר מצאנו דיברנו עם הרופא הוא אמר שהיא לקחה יותר מידי תרופות וזה גרם לה להתעלף
אני וירין דיברנו בנינו וחשבנו מה לעשות שהיא תקום ״תקשיב אחי היא ניסתה להתאבד זה לא עובד ככה צריך לקחת אותה לפסיכולוג״ ירין הסתכל עליי ואמר ״טוב נדבר איתה.״ ירין הלך בנתיים להביא לה מים שהיא תתעורר, בזמן הזה אני ישבתי והסתכלתי עליה היא כל כך יפה למה היא עושה את זה לעצמה אני לא אתן שיקרה לה משהו!
היא פתחה לאט לאט את העיניים והסתכלה עליי ואז על הרצפה, חיבקתי אותה ושאלתי אותה ״למה עשית את זה? למה ניסית להרוג את עצמך? את יודעת שאת חשובה לי ולירין
עכשיו תסבירי לי למה.״ ירין נכנס לחדר בשנייה שסיימתי את המשפט, הוא הגיש לה את הכוס מים והיא שתתה ואז היא הסתכלה על הרצפה, ביקשתי ממנה ״תסבירי לי למה״
היא הסתכלה עליי ירדו לה כמה דמעות
ובקול שבור היא אמרה לי ״אני לא צריכה להיות פה אין לי מה לעשות כל עוד יסמין לא בחיים אין לי חיים בלעדיה אני לא מועילה פה לאף אחד אני רק גורמת סבל!״ ואז היא התפרקה והתחילה לבכות אז חיבקתי אותה ואמרתי לה ״גם לנו היא חסרה מאוד אבל היא מסתכלת עלינו מלמעלה ואנחנו צריכים לגרום לה להיות מאושרת שם למעלה היא שומרת עלייך ואת ממש לא גורמת סבל את מחזקת אותנו את משמחת אותנו את מועילה לנו ממש! אל תעשי את זה יותר וניקח אותך לפסיכולוג שיעזור לך להבין את זה״ היא הסתכלה עליי הנהנה וחיבקה אותי חזק.
יצאנו שלושתינו מבית החולים, נכנסנו לאוטו אני נהגתי, מעיין וירין ישבו מאחורה, כפי שראיתי ירין חיבק אותה רוב הנסיעה.
כאשר הגענו הביתה הדלקתי את המחשב והתחלתי לבדוק לגבי פסיכולוגים וכאשר מצאתי אחד קראתי למעיין שתבוא לקרוא עליו ולבדוק אם הוא בסדר בשבילה היא אמרה ״אני לא חושבת שאני צריכה ללכת לפסיכולוג אני בסדר, באמת!״ אוי מה אני אעשה איתה אמרתי לה ״אז תלכי בשביל שאני וירין נרגע ונדע שהכל באמת בסדר אוקיי?״ היא הסתכלה עליי ואמרה ״אוקיי״ בחוסר חשק.