הוא ואני

פרק 22

(נ.מ לאון)
נישקתי את יסמין ואמרתי לה ״תשמרי על עצמך אני לא צריך שיקרה לך משהו״ היא הלכה.
אמרתי לירין ״יואו היא אשכרה נכנסה להריון אני לא מאמין״ וואי אני מדבר כמו כוסית ירין אמר ״היא נכנסה להריון?״ אמרתי לו ״כן״ הוא אמר ״למה היא לא אמרה לי?״ אמרתי ״לא יודע יהיה לי ילדה אתה מבין?!״ אמרתי בהתרגשות ירין אמר ״אתה מדבר כמו ילד בן 3.
ואם ירד ליסמין דמעה אחת בגללך אתה מת תזהר לפגוע בה״ אמרתי לו ״למה שאני אפגע בה אני חולה עליה״
(נ.מ יסמין)
סגרתי את הדלת והתחלתי ללכת אני הולכת ברגל כי זה קרוב. בדרך הרגשתי שמישהו לא מפסיק להסתכל עליי, הסתכלתי סביב לכל הכיוונים אף אחד לא הסתכל עליי גם לא היה אף אחד ברחוב שקט כאן יותר מדי שקט פה הרגשתי שמשהו לא בסדר התחלתי ללכת מהר אחרי שקניתי את השוקולד שוב הרגשתי שמשהו לא בסדר התחלתי ללכת מהר קלטתי בזווית של העין מישהו שרץ לכיווני רצתי באיזהשהו שלב הוא תפס אותי הצמיד אותי לקיר ואמר ״יסמין אם את לא תפרדי מלאון אני אהרוג אותו ישלך שבוע״ ואז הוא חנק אותי עד שהרגשתי את עיניי נעצמות ואת גופי נופל על הרצפה הוא עזב אותי אבל לא יכולתי לקום כאשר ניסיתי לקום סחרחורת קשה תפסה את ראשי ונפלתי.
אחרי חצי שעה בערך הרגשתי מישהו שמרים אותי כמו כלה פתחתי את עיניי ונבהלתי זהו איש שאני לא מכירה, הוא ראה שפתחתי את עיניי ואמר ״הכל בסדר? מה קרה לך?״ נבהלתי הרבצתי לו בחזה ואמרתי ״מי אתה?! מה אתה רוצה ממני?! תעזוב אותי!״ הוא אמר ״אני אלירן, אני לא רוצה ממך כלום פשוט יצאתי לריצה וראיתי אותך מחוסרת הכרה אז רציתי לעזור ולקחת אותך לבית חולים״ הבנתי שכוונתו לא הייתה רעה אמרתי לו ״סליחה״ הוא אמר ״זה בסדר״ ואחרי כמה דקות ששמתי לב שהוא עדיין מרים אותי אמרתי לו ״אמ אלירן.. אתה יכול להוריד אותי?״ והסמקתי הוא צחק ואמר ״בטח״ אחרי שהוריד אותי הוא שאל ״אז מה שמה של הגברת?״ אמרתי ״יסמין״ ועשיתי כאילו אני קדה קידה הוא אמר
״שם יפה את צריכה שאני אלווה אותך לבית חולים?״ אמרתי ״לא תודה אני אחזור הביתה״ הוא אמר ״בטוחה?״ אמרתי ״כן״ הסמקתי השפלתי את ראשי בשביל שלא יראה ושאלתי אותו בחשש ״אתה יכול ללוות אותי קצת הביתה?״ הוא אמר ״ברור איפה את גרה?״ הסברתי לו איפה והוא אמר ״אני גר ברחוב שלך״ חייכתי אליו, התחלנו ללכת לכיוון הבית בדרך הוא שאל בחיוך צדדי ״יסמין תגידי יש לך חבר?״ אמרתי ״כן״ ירד לו החיוך וראיתי שהוא התבאס לחשתי לעצמי ״לא בקרוב״ ירדה לי דמעה והוא הרים את פרצופי הסתכל לי בעיניים כאשר היינו במרחק נשימה ושאל ״הכל בסדר?״ רק מלחשוב על זה שאני צריכה להפרד מלאון התחילו לרדת לי דמעות בקצב מהיר, אלירן משך אותי אליו חיבק אותי חזק אהבתי את ההרגשה זה הרגיש לי כאילו הוא לא הולך לעזוב אותי בחיים ורציתי להשאר ככה.
אחרי כמה דקות ראיתי את מעיין רצה מרחוק לכיווני ניתקתי את החיבוק שלי ושל אלירן מעיין חיבקה אותי ואמרה ״מפגרת דאגתי לך״ חיבקתי אותה חזרה ירדה לי דמעה מחקתי אותה מהר מפרצופי מעיין לא שמה לב לדמעה שמתי לב שאלירן לידנו מעיין הסתכלה אליי ושאלה ״מי זה?״ אמרתי לה ״אני אסביר לך בבית״ חיבקתי את אלירן הוא הדביק לי נשיקה על המצח והלכתי אם מעיין הביתה.