לגמרי לבד (גמור)

פרק 9

~מצטערת שלא העליתי הרבה זמן היו לי חמישה מבחנים שתי עבודות ואני חולה אני אשתדל לכתוב עכשיו יותר כי אני מחר והיום בבית מקווה שתהנו ואם כן תצביעו תתפו ובעיקר תגיבו כשי שאני אדע מה לשפר(; ~

ישבתי שם וחיכיתי להסבר

"אלי לפני שנתיים בערך או שלוש היינו בבעיות כלכליות קשות. ג'וני שלח לי מכתב על כך שהוא פוטר מעבודתו ולכן אנחנו צריכים למצוא מקור לכסף בינתיים חיפשתי עבודה ולא מצאתי אז הייתי צריך להיות יצירתי קצת..."

"אלוהים ישמור טומי מה עשית??"

"באחד הימים כשיצאתי לריצה ראיתי מודעה שהיה כתוב עליה: בעיות כלכליות? לא גומר את החודש? לא עוד. התקשר לג'ימי וכל בעיותיך ייעלמו כלא היו"

"אתה צוחק טומי לא באמת האמנת לזה נכון?"

"בהתחלה זה באמת נראה לי הזוי אבל תחשבי על זה כמוני רגע. מה כבר יכולתי לעשות? בלי עבודה ובלי מקור הכנסה. לא יכולתי לתת לך לגווע ברעב" טומי כמעט צעק עכשיו. הוא היה נסער מאוד ויכולתי להבין את זה. כל הסיפור הזה עם הכסף חזר אלינו כמו בומרנג.

"מה אנחנו הולכים לעשות?" שאלתי אותו עכשיו כמעט בלחישה. לא רציתי לדעת את התשובה לזה.

הוא ענה לי רק במילה אחת. המילה שלא רציתי לשמוע שוב לעולם. לא אחרי שזה קרה כל כך הרבה פעמים. לא אחרי שעשיתי את זה כל החיים שלי, מהרגע שנולדת. "בורחים".

הנהנתי בשקט. מה כבר יכולנו לעשות? עוד לא היה לנו מספיק כסף כדי להחזיר את כל החוב למי שלא יהיה הג'ימי הזה ולא יכולתי להשאיר את אחי מאחור.

*מאוחר יותר באותו יום*

"אלי תארזי רק מה שאת צריכה. אנחנו הולכים להתחיל מחדש במקום רחוק מכאן"

כל הדרך לשם שתקנו. הוא ניסה לפתח שיחה אבל אני עדיין כעסתי. עד שהצלחתי למצוא חברים, עד שהצלחתי לעשות את מה שהיה בלתי אפשרי בשבילי במשך כל כך הרבה זמן הוא הרס הכל.

"אני מצטער אלי כמה פעמים אני יכול להגיד את זה?"

"זה לא עוזר לי שאתה אומר את זה טומי. עשיתי את הדבר שהיה לי כל כך קשה לעשות ואתה פשוט באת והרסת את זה. אז הסליחה שלך עכשיו לא עוזרת לי. בכלל. אני לא יודעת אם אני אצליח לאסוף עוד פעם כל כך הרבה אומץ כדי ליצור קשרים חדשים"

"באמת אלי? את כועסת עליי בגלל זה? את חושבת שלא תצליחי למצוא חברים חדשים? את יודעת שאת תצליחי שנינו יודעים שתצליחי כי יש לך אופי מדהים"

"זה לא עוזר לי כל עוד אף אחד לא יכול לראות את זה" אני לא יכולה להמשיך להסביר להם איך זה "טומי אתה נולדת למצב שבו יש לך חברים אתה ידעת איך ליצור קשרים חברותיים אתה ידעת איך ליצור חברים בשניות. אני לא. אנשים המשיכו להפר את האמון שלי כל הזמן וכדי שיהיו לי חברים אמיתתיים אני צריכה לבטוח בהם ואני לא יכולה לעשות את זה. אני פשוט לא יכולה. הפסיכולוגית שלי אמרה שאני צריכה להתחיל לפתח קשרים אחרים חוץ מהקשר שלי איתך כי אתה עוד מעט נוסע לשרת בצבא ואז מה אני אעשה? אני הבנתי את זה. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך להיות תלויה בך אני צריכה להפתח קשרים אחרים כדי שאני לא אשאר לבד. אני כבר הבנתי את זה. מתי אתה תבין את זה?"

זאת הייתה השיחה האחרונה שלנו למשך שאר הנסיעה. ידעתי שאני בסוף אסלח לו אבל... החלטתי ללכת לישון ולחשוב על זה אז.

הכל היה חשוך מסביב. לא יכולתי לשמוע כלום. בעצם מה זה? שמעתי קולות והלכתי בעקבותיהם. מה אני עושה פה? איך הגעתי לכאן? כמה זמן אני כבר כאן? איפה טומי? הייתי מאוד מבולבלת.

"ג'וני מה נעשה?"

"אני אמצא עבודה אל תדאג הכל יסתדר"

"אתה לא יכול להיות כל כך בטוח" 

לא הכרתי את הקולות. רגע. הוא אמר ג'וני. ג'וני אח שלי? זה לא היה הגיוני הגבר שם היה בערך בן 18 אח שלי עכשיו כבר בן 29. מה קורה כאן?

הם התחילו ללכת ואני אחריהם. 

בווום

"טומי? טומי? טומי?! לאאא!!!! טומייי תענה לי"

מי שהיה כביכול אחי הגדול קרא לילד בן ה13. נרגעתי. זה היה חלום. הרי טומי איתי נכון? פתאום מישהו תפס אותי מאחור והתחיל לגרור אותי משם.