לגמרי לבד (גמור)

פרק 16

"ג'וני? ג'וני? איפה אתה?"

"אני כאן אלי"

ירדתי למטה ונכנסתי למטבח. התיישבתי ליד הדלפק ושאלתי אותו "מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו?"

"למה את מתכוונת?"

"אנחנו לא יוכלים לתת למי שעשה את זה להתחמק מעונש"

"הוא רוח רפאים. אי אפשר למצוא אותו"

"בולשיט. אפשר למצוא כל אחד. פשוט יש כאלה שיותר קשה למצוא אותם"

"מה את מציעה שנעשה?"

"קודם כל אני רוצה שתגיד לי מה עשית באחת עשרה השנים החארונות ובלי השטויות האלה של חיפשתי אותך. לא יכול להיות שזה כל מה שעשית. היית צריך לעשות משהו כדי להתפרנס"

"אני לא יוכל להגיד לך. מצטער"

"אתה צוחק עליי נכון? אחרי כל מה שעברנו ביחד?"

"אלי אני אוהב אותך אבל אני לא יכול להגיד לך. לא התראינו אחד עם השנייה במשך אחת עשרה שנה. את צודקת לא עקבתי אחרייך כל הזמן.התכוננתי למפגש שלי איתם. ידעתי שאני אפגש איתם אז השקעתי את רוב הזמן הפנוי שלי עד גיל 25 בלמידה של אמנויות לחימה שונות ובמעקב אחרייך. אני יודע שזה לא פייר כלפייך אבל תאמיני לי שזה לטובתך".

קצת התעצבנתי מזה אבל הבנתי אותו. הוא לא היה היחיד שהסתיר משהו. לא יכולתי לספר לו על התאונה, הוא לא היה נותן לי להתקרב לאנשים האלה, ואין אני אגרום להם לסבול מרחוק? אני מדיום או משהו.

"זה בסדר... אני מבינה. אבל אני רוצה שתענה לי על משהו אחר".

הוא נשם לרווחה. הוא הרגיש טוב יותר כשהחלפתי נושא. והוא הנהן כמסמן לי שאני יכולה להמשיך. "מה השתנה בגיל 25? מה קרה לפני ארבע שנים? אני יודעת שזה לא קשור אליי אז אל תשקר לי. לפני 4 שנים הייתי שקועה עמוק בשקר"

הוא קפא. הוא בקושי נשם. התחלתי קצת לחשוש שמשהו קרה לו אבל הפעם אני נשמתי לרווחה כשהוא התחיל להראות סימנים של התאוששות

"אני לא יכול להגיד לך" הוא לחש.

הפעם ממש התחלתי להתעצבן. "אוקיי. ומה עם זה? אם חיפשת את מי שלכאורה חטף אותי.למה שלחת לו מכתב? זה לא הגיוני. אם ידעת לאיזו כתוב לשלוח מכתב אז למה לא באת בעצמך?"

"איזה מכתב? על מה את מדברת?"

הוצאתי מכתב מקומט מהתיק שלי והראיתי לו. זה מה שהיה כתוב על המכתב:

"אל תצרו איתי קשר".

ארבעת המילים המסתוריות האלה. לא הצלחתי להבין מה הן אומרות. ועכשיו עוד הייתי יותר מבולבלת ממקודם. אם ג'וני לא ידע איפה הם איך הוא יכול לשלוח להם מכתב?

"מה זה? בחיים לא ראיתי את הדב-" ג'וני גמגם ועצר באמצע.

"מה?" הוא ראה את זה לפני. בור שהוא ראה את זה לפני.

"הממ. מסתבר שאני לא היחיד שעקב אחרי מישהו"

"למה אתה מתכוון? עוד מישהו עקב אחריהם? למה?"

"לא... הם עקבו אחרינו.. טוב אחריי".

הפנים שלי החווירו. הסתכלתי מסביבי ופתאום הבחנתי שמצלמות שלא ראיתי מקודם. העין של הדובי באחד מהציורים בבית המלון נראתה קצת יותר מדי אמיתית. העציץ נראה מאוד מוזר ולפתע הבנתי שהוא היה מקושט בעיגולים מסביב לאגרטל. החוורתי כשראיתי שכמו העין של הדובי, גם אחד מהעיגולים בלט. וככה עוד ועוד חפצים בחדר התחילו להיראות כאילו הם עוקבים אחרינו. אני משערת שזה קרה גם בללחץ. אבל לא דמיינתי את כולם, ידעתי את זה. היו מצלמות בכל מקום, היינו מוקפים. הם עקבו אחרינו כמו באח הגדול.

"אנחנו חייבים לצאת מכאן" אמרתי לג'וני.

"אני מסכים. אני אתקשר לחבר שלי, הוא יעזור לנו".

הלכתי לארגן את התיק הקטן שהבאתי וכשירדתי למטה שמעתי את הסוף של השיחה.

"אנחנו צריכים דרכונים" ג'וני אמר.

"ואני משער שאין לכם דרכונים חוקיים" הקול מהצד השני של הטלפון אמר.

"אתה משער נכון" ג'וני ענה לו במין גיחוך.

"טוב אחי. אני אביא לך במקום הקבוע שלנו. תאסוף את זה משם"

אחי לא הגיב והקול השני מהצד השני המשיך "גוני? אתה בסדר?"

"אף פעם לא הייתי מבקש את זה ממך וויל אבל... זה כבר לא רק המשפחה שלי. זה יותר גדול מזה. אני מרגיש את זה. אני לא אוכל להתמודד איתם לבד ואני בספק גדול אם אחותי תחזיק מעמד מול הכי פחות מאומן שלהם".

"אני חושב שאתה צודק. כמה?"

"אני לא יודע. אני לא יודע גם מי הם. אבל זה הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. אני חושב שמי שחטף את אחותי תכנן כל דבר מהחיים שלנו. כל רגע מאז שאמא שלי נכנסה להיריון עם התאומים".

לא הבנתי חצי מהשיחה. אבל הבנתי שג'וני הגיע לאותה מסקנה כמוני. וגם הוא כמוני לא יודע למה הם החליטו להתמקד בנו. מה עשינו להם? למה הם רוצים לפגוע בנו?"

מהשיחה הבנתי שזה קשור לעבודה שלו. וויל הזה, מי שלא יהיה, עבד איתו. אני לא יודעת במה אבל אני די בטוחה שזאת לא עבודה נורמלית. לפחות לא במובן של לקום בשבע בבוקר להתארגן ולצאת לעבודה בשמונה ולחזור בחמש או שש.

משהו כאן לא היה בסדר. ידעתי שג'וני רוצה להגן עליי אבל באמת שנמאס לי מכל ההגנות האלה. אני די בטוחה שאני אוכל להתמודד עם כל מה שהוא יפיל עליי, אבל החורים האלה והחוסר מידע האלה הורגים אותי. עד שיש לי תשובה לשאלה אחת נוצרות עוד שלוש.

תגיבו תצביעו ותשתפו 3>