פרק 2

137 9 2
                                    

״תפסיקי להתלונן״ אמי אמרה כשהתלוננתי על השמלה שהיא בחרה שאני אלבש, שמלה בצבע סגול לילך ללא כתפיות שהחלק העליון שלה צמוד וחצאיתם מתנופפת שמגיעה על לרצפה עם אבני כן סגולות כהות על התפר של החצאית.
״אך אני יכולה להפסיק כשאני מחוייבת ללבוש שמלות שלא נותנות לנשום״ אמרתי מתיישבת בשולחן בשביל הארוחה המשפחתית האחרונה שלי לזמן הקרוב.
אני לא מאמינה שאני צריכה לעזוב את משפחתי, ביתי את המדינה שלי ועוד לא בגלל הסיבה שלמדתי להכיר כגורלי.
״יהיה בסדר״ קמרון החזיק את ידי הבטתי בו וחייכתי חיוך עצוב אל עבר העיניים החומות שלו, פרעתי את שערו החום הקצר בחיבה.
״אך יהיה בסדר כשאתה לא תהייה לידי כדי לשמור שלא יצא מדעתי״ לחשתי לו
״אל תדאגי אני תמיד איתך, אני יכתוב לך בלי הפסקה״ אמר אבל עדיין הייתי עצובה קצט
״היי אני אחיך הגדול אני אוהב אותך הכי בעולם, ואני ינסה לבוא לבקר אני מבטיח״ אמר והאמנתי לו למרות שידעתי שאמי לא תרשה לו. הינהנתי והתיישבתי חזרה ואכלתי בשקט.

עמדתי בראש המדרגות מסתלקת אך אורזים את חפצי מנסה להדחיק כמה שיותר את הרגע שיצתרך לעזוב.
שמעתי צעדים מתקרבים אבי עמד לידי וליטף את שערי החום והמתולתל עיני היו חומות כמו של אחי בדיוק כמו אימי לעומת אבי שיהיה בעל עיניים כחולות עמוקות.
״את תהני בסימילינרה יש שם נופים מרהיבים, יהיה לך מעניין במקום חדש תוכלי ליצור זיכרונות בלי שאני ואימך נפריע״ אמר בהתלהבות מזויפת, כשלא הגבתי נאנח
״את מבינה למה עליך לעזוב״ אמר והנהנתי ״אני לא רוצה שתפגעי אני לא יודעה מה המורדים האלה מסוגלים לעשות הם כמאת הצליחו לפרוץ לארמון ואת ...״ קטעתי את דבריו
״ואני הנסיכה אני צריך להתחתן כדי לחזק את המשאבים ואת המדינה, ובשביל זה אני צריכה להיות חייה״ אמרתי והוא הניד את ראשו בביטול
״ואתה בתי הבת הקטנה שלי ואני לא רוצה שדבר יקרה לך, אני שולח אותך לשם כי אני יודע שהם יגנו עליך מכול משמר״ וזה היה הדבר האחרון שאבי אמר לי.

בבקשה תגיבו אני רוצה לשמועה דעות !!
מקווה מאוד שאתם נהנים מהקריאה

רגע של שקטWhere stories live. Discover now