פרק 3

133 10 4
                                    

תקשיבו אני ממש רוצה שתגיבו
אני ממש רוצה לדעת מה אנשים חושבים על אך שאני כותבת, אז בבקשה תגיבו !!
_____________________________

הנסיעה הייתה ארוכה משציפיתי הנוף עבר בטשטוש לא כל כך שמתי לב הייתי שקוע במחשבות על קמרון, אימי, אבי, על הסכנות שדיבר עליהם בכעס אני יודעת שהוא לא אוהב שיש בעיות ועוד מרד זה יכול להפוך למשהו גדול, אני קצט שמחה שאני יהיה שם כדי לראות אותו מתמודד עם זה בתסכול אבל אני לא אוהבת להיות רחוקה מהמשפחה למרות שלהיות בחברת הורי זו לא השמחה הכי גדולה שיש אבל להיות סביבם לפעמים מרגיע ועכשיו ככל שאני מתרחקת מביתי הדאגות עולות הייתי צריכה להתנגד יותר הייתי צריכה לסרב לעזוב. נאנחתי
לא הייתי עושה זאת לא יכולתי למרות שרציתי זה היה מכעיס את כולם.
״אלכס הגענו״ אלנה קטעה את מחשבותי למזלי התעקשתי שאלנה תבוא איתי לתמיכה.
יצאתי לרגלי המדרגות שהובילו לארמון נאנחתי ואז הרמתי את שולי שמלתי ועליתי לאט במדרגות כמו שלימדו אותי, החלטתי שאני ינסה לעשות כמה שפחות פדיחות לפחות בהתחלה אני לא רוצה ישר לאכזב את הורי. הגעתי לראש המדרגות ששם עמד משרת ״גבירתי משפחת המלוכה מצפה לך בחדר הכס״ אמר והלכתי אחריו אל חדר הכס.

הדלתות הגדולות מעץ נפתחו ונכנסתי לאט כשנעלי מרעישות על רצפת האבן עם כל הצעד שלי בטני התהפך הייתי לחוצה.
קדתי קידה עמוקה והרמתי את עיני לסובבים אותי המלך והמלכה ישבו זה לצד זה ליד המלכה עמד נער בגילי ולידו ילדה וילד הקטנים ממנו הילד הוא הצעיר במשפחה, העברתי את מבטי למלך שערו השטני היה מאוד קצר ועיניו הירוקות הלחיצו אותי הוא הסתקל עלי במבט שלא הצלחתי לפאנח ואז הוא השתנה במהירות למבט אדיש.
״שלום ברוכה הבאה לביתנו הצנוע הנסיכה אלכסנדרה״ אמר שמעתי צחקוק קטן, קולו היה חד שגרם לי לקפוא.
״תודה שהסכמתם לארח אותי״ אמרתי בנימה מנומסת ושל הערכת כבוד אני מוסמכת בנימוסים אהל אני פשוט לרוב לא רוצה להשתמש בהם.
״העונג הוא כולו שלנו״ אמר וקולו עורר בי אי נוחות שניסיתי להשתלט עליה.
״מרקוס בחייך איזה חוסר נימוס״ אמרה המלכה הסתכלתי אליה בהפתעה, היא נגשה אלי עם חיוך מרגיע קולה היה רך ושקט.
עיניה היו בצבע כחול כהה ושערה היה חום כהה שהנתן לה מראה מרתק.
קדתי אליה קידה וחייכתי אליה חיוך קטן בלי שיניים כמו שלימדה אותי אימי.
״אך היתה הנסיעה? עברת דרך ארוכה מאליוס״ אמרה המלכה והנהנתי
״הנסיעה היתה ארוכה אבל עברה בנועם״ חייכתי ולחשתי ״זה לפחות מה שאמרו לי אני נרדמתי ברגע שיצאנו״ המלכה צחקקה
״תודה על הדאגה הוד מלכותך״ אמרתי והיא גיחכה ברוגז אוי לא אני פה רק שלוש דקות וכבר העלבתי את המלכה.

רגע של שקטWhere stories live. Discover now