הולכת עוד ועוד לא מוצאת דבר שיכל לעניין שאותי אז יצאתי החוצה הגנים היו יפיפיים הסתובבתי ליד קירות והארמון וראיתי דלת עץ פתוחה שמגיע לחדר עם כלי בנייה הבזק של זיכרון לתקופה שהייתי מבלה עם המכונאי המלכותי הייתי יושבת שעות ומסתכלת עליו מתקן ובונה דברים הייתי מרותקת מהעבודה שלו, אף פעם לא היה לי מספיק מזה לא יכולתי להפסיק לרצות ללמוד ממנו עוד אך דברים עובדים עד שאמי שמעה על זה מאחת המשרתות ואסרה עלי להתקרב לחדר המכונאי זה העציב אותי כל כך.
נכנסתי ועיני קפצו על כל הקירות ניסו לספוג כל מה שיכלו.
״אוף״ קול של נער צעיר הקפיץ אותי.
התקדמתי לכיוון הקול ומצאתי את לאו מחזיק מברג בזמן שהוא רוכן מעל לשעון קיר ישן.
״הכל בסדר״ שאלתי לאו קפץ לכיווני כששמע את קולי.
״מה את עושה פה, את...את לא אמורה״ גמגם, עיניו טיילו לכל מקום ופניו החווירו, נאנחתי.
״אני מצתערת אני אלך תמשיך כאילו לא הייתי פה״ אמרתי והסתובבתי לכיוון הדלת.
״לא״ אמר במהירות והסתובבתי להביט בו.
״אני מתכוון...סליחה לא התכוונתי פשוט נבהלתי כי אף אחד לא בא לפה ו...ואני נבהלתי״ אמר וחייכתי אליו בהבנה.
״אל תדאג הסוד שלך שמור אצלי, הדלת היתה פתוחה ואני זוכרת שאהבתי מקום כזה פעם״ אמרתי ופתאום עלה לו חיוך גדול על הפנים.
״באמת...את אוהבת מכונאות״ שאל בהתלהבות והנהנתי.
״אז מה הבעיה״ שאלתי התקרבתי לשולחן והוא הראה לי את השעון המפורק שעל השולחן.
״אני מנסה לתקן את השעון הזה ואני פשוט לא מבין למה הוא לא עובד, והחלקים פשוט לא מסתדרים לא״ אמר ביאוש.
הסתכלתי על החלקים שמפוזרים על השולחן שמתי לב שמשהו חסר, הלכתי לאחת המגירות מאחור והוצאתי חתיכה קטנה של מתכת הוא אמור לחבר בין שני גלגלי השיניים הראשיים לדפנות של השעון כדי שלא יזוזו, אז לאו חיברת את כל החלקים בשעון והם נכנסו בטבעיות שלמקום שלהם אבל השעון עדיין לא עבד.
״נו מה הבעיה עכשיו״ אמר ביאוש ואכזבה.
״נראלי שחסר סוללות״ אמרתי וצחקקתי
״אה אוי נכון״
״טוב נראלי שאני אלך אני עוד רוצה לראות את הארמון״ אמרתי ולאו המשיך להתעסק עם השעון, כשהגעתי לדלת לאו אמר לי תודה, הנהנתי אליו והלכתי להמשיך להסתובב.
המשכתי בטיולי בחצר ואז הרחתי את הריח הנוראי הזה שכך כך מוכר לי מיהרתי לכיוונו של הריח וראיתי את הדבר שמקשר בין חיי הקודמים לפה מצאתי מול עיני את האורווה הכי גדולה שראיתי מימי התקדמתי בצעדים מהירים לתוך האורווה מטיילת בין הסוסים בסוף היה תא עם סוס יפיפה בצבע חום, כאשר ליטפתי אותו הוא דחף את ידי בחיבה גורם לי להבין שהוא רוצה שאני ימשיך ללטף אותו.
״אך קוראים לך חמוד״ שאלתי והסתכלתי כל דלת התא שלו וראיתי את שמו יותר נכון את שמה.
״לילה איזה שם יפיפה״ אמרתי וליטפתי אותה בשני ידי.
״וואו ממש נס קורה פה, צריך לתעד את זה״ אמר קול לצידי פניתי את מבטי וראיתי נער גבוה, שרירי מאט עם שער חום ועיניים ירוקות חומות, הוא נשען על משקוף דלת התא של לילה בביטחון מופרז.
״סליחה״ שאלתי לא מבינה על מה מדובר
״לילה אף פעם לא הרשתה לאף אחד ללטף אותה חוץ מאשר לבעלים שלה ניק״ אמר
״מי זה ניק״ שאלתי והוא הרים גבה וגיחך
״ניקולאס כמובן״ אמר כאילו זה מובן מאליו ״אה לא ידעתי שיש לו כינוי״ טוב מי יכל להאשים אותי לא החלפתי מילה עם הבן אדם מאז שהגעתי לכאן.
״אז מי את, אני לא חושב שראיתי אותך קודם בארמון אבל אי אפשר לדעת עם גודל המקום הזה״ הסתכלתי אליו כלא מאמינה הוא לא יודע מי אני ! בחיים שלי לא פגשתי אדם שלא ידע מי אני... זה מרענן מעניין, אני שמחה כל כך אולי אני יכולה להיות אדם אחר לפחות עד שהוא יגלה ואז הוא יתנהג כמו כולם, אולי יהיה לי עוד ידיד אבל ידיד אמיתי לא בגלל שאני נסיכה אלה בגלל שאני אני.
״אלכס״ אמרתי והושטתי את ידי ללחיצה הוא הושיט את ידו ולחץ אותה.
״כריסטופר״ אמר וחייך אלי.
מי זה כריסטופר?
האם יהיה ידידה החדש של אלכסנדרה?
מה כריסטופר עושה בארמון?
עד לפרק הבא !!!
תגיבו ותנחשו אני רוצה לשמועה חזיונות של עתידה של אלכסנדרה, מה דעתכם עליה עד עכשיו?
YOU ARE READING
רגע של שקט
ChickLitתמיד הייתי חשובה אפילו יותר מאחי הגדול. לפי דעת הרבה אנשים הוא חשוב יותר כי הוא היורש לכס אבל לא. עלי מוטלת האחריות של להגן על המדינה שלנו עלי להנשאה ליורש כס אחר אחד חזק בעל צבא ובריתות. ידעתי את גורלי אבל חשבתי שיהיה לי זמן לחיות מאט לפני שאהיה כ...
