JUST DON'T GO

פרק 5

לא לא לא לא לא לא לא לא זה פאקינג לא קורה לי!!!! למה הם חזרו!! ולמה הם לא אמרו לי כלום?! אני חשבתי שאני לא אראה אותם בחיים יותר והיה לי טוב עד שהשלמתי עם זה! למה הם תמיד חייבים להרוס הכל!?
*פלאשבק*
״ילדים! בואו לי ולאבא שלכם יש משהו חשוב לספר לכם! תקשיבו, אני יודעת שזה אולי ישמע מוזר או אולי מפחיד אבל אין לנו כל ברירה, אני ואבא שלכם עוזבים לקנדה. אנחנו לא יודעים כמה זמן ניהיה שם אבל זה ממש חשוב לנו שתשמרו על עצמכם. אני נותנת לך מדיסון את התליון הזה. הוא ישמור עליך. ולך שון, לך אני נותנת את ברכתי בהמשך דרכך ילד בוגר ואהוב שלי. שמור על עצמך ועל אחותך הקטנה. אנחנו אוהבים אתכם ואנחנו לעולם לא נפסיק להתגעגע ...!״
*סוף פלאשבק*
נקודת מבט אלי
״שון? מה קורה פה? ״ שאלתי תוך כדי פיהוק בבלבול. ״שום דבר אלי תיכנסי לאוטו יפיפייה״ שון אמר לי אבל לא הספקתי לשמוע דבר נוסף אחרי ופתאום פשוט נרדמתי ונפלתי לשינה כל כך עמוקה שלא הרגשתי פשוט כלום. הדבר היחיד שאני זוכרת זה..
*פלאשבק*
״שום דבר אלי תיכנסי לאוטו יפיפייה״ אני זוכרת ששון אמר לי. הוא נסע לבית שלי ולקח את המפתח ספייר שנזכר שדילן תמיד קובר בעציץ. הוא פתח את הבית והעלה אותי לחדרי. הוא הניח אותי במיטתי ונשק למצחי וכיסה את גופי בשמיכת הצמר הכל כך מגנה. הוא התכוון ללכת אבל ברגע האחרון משכתי בידו וקרבתי אותו אליי. "אל תלך, תישאר. בבקשה, אני מפחדת.״ לחשתי לו באוזן. ״בטח יפיפייה שלי״ שון אמר לי ונכנס למיטה. הוא עטף אותי בזרועותיו ופרפרים התעופפו בבטני והרגשתי שהם ממש עוד רגע חותכים אותי. פתאום הרגשתי כל כך ,, מוגנת..
לא נראה לי שאי פעם בחיים הרגשתי ככה אם מישהו מהחברים שלי. אני מכירה את שון מגיל קטן ואני יודעת עליו את הכל, אני חושבת שזה מה שגרם לי להתאהב בו. הידיעה שאין לו שום דבר להסתיר ממני ושהוא תמיד יגן עליי בכל מצב. איפשהו חזיתי את הרגע הזה שבו הוא , גבר החלומות שלי יגן עליי במו זרועותיו. ״אני אוהב אותך כל כך ושלא תחשבי שאני הולך לוותר עליך.״ שון לחש באוזניי. ״אתה לא תוותר עליי? גם אם תבוא מישהי הרבה יותר יפה וטובה ממני?״ שאלתי אותו. ״בחיים אבל בחיים לא. אני נשבע לך אלי! את היחידה שלי..״ שון אמר לי וחיבק אותי חזק. "אני אוהבת אותך״ לחשתי לשון והדבקתי נשיקה מלטפת לשפתיו. ״את לא מבינה כמה אני יותר״ שון אמר וליטף את שיערי בתנועות מעגליות שגרמו לי לאט לאט להירדם. ללא ספק הלילה הכי טוב בחיי, אם לא מחשיבים את התקרית הנוראה והאיומה ב״מועדון השווה״ הזה. אני מאוד מקווה ששון באמת יהיה שם תמיד בשבילי. ויוצא מזה אני מעדיפה לוותר על כל חוויה נוספת מהסוג הזה שחוויתי במועדון. תאמינו לי זה לא משהו ששוב לזכור, אבל זה לא משהו שקל לשכוח. שמעתי פעם מאמא שלי שבכל שנה 23,800 נשים נאנסות, ואני התפללתי בכל כוחי באותו רגע שאני לא אהפוך לאחת מהן. הסיוט הכי גדול של כל ילדה מורכב מכמה דברים. הריון בטעות/חתונה בגלל הריון/ הריון חד הורי וכוליי.
זה הדבר הכי קשה נפשית ופיזית שאני יכולה לדמיין לעצמי. אני לא יכולה לדמיין שהילדים שיגדלו בתוכי לא יווצרו מהגבר אני אוהבת. ממישהו זר שאני לא מכירה ושאני מעדיפה להפיל ולהרוג את התינוק שלי, צלע מצלעי, דם מדמי, חלק מתוכי ומגופי.
אני אפילו לא יכולה לדבר על זה.
*יום למחרת*
קמתי היום בבוקר בצורה שונה. מעין יקיצה טבעית. מוזר.. כי הבוקר לא הייתי צריכה לפגוע ביידי בניסיון לפגוע בשעון המעורר הנודניק שלי. היום לשם שינוי ולהפתעתי הטובה יש לציין התעוררתי מנשיקות קטנות וליטופים על צווארי. הסתכלתי והתאהבתי במראו של שון ועיניו הנוצצות. קמתי והסתכלתי בטלפון שלי. בכלל יום שבת! איזה כיף. ראיתי בטלפון 3 שיחות שלא נענו ממדיסון, 2 שיחות מדילן, מיליון הודעות קריאה להצילו של אריאל, ושיחה שלא נענתה מ.. לוקאס טריינד. קראתי מהר לשון והראיתי לו את השיחה מלוקאס אבל הוא בכלל לא הבין מי זה. אולי הוא שכח את הילד שגרם חי לסבל כל כיתה י? הוא שעשה עליי חרם, שהפיץ עליי שקרים, שזייף תמונות שלי, ואחרי הכל עוד ״התוודה״ בפניי שהוא אוהב אותי ושהוא לא יוותר עליי? אולי יש סיכוי? אז בתמימותי הזכרתי לו הכל והוא איגרף את ידיו בעצבים. ״מה לעזאזל הוא רוצה ממך אלי?״ שון שאל אותי בפרצוף מודאג. ״אני נשבעת לך שאין לי מושג וזה ממש מדאיג אותי״ אמרתי לשון. ירדתי למטה והחלפתי לשורט פיג׳מה כחול ולחולצת טי שרט לבנה עם ציור של עץ דקל עלייה. אספתי את השיער לחצי קוקו גבוה וצחצחתי שיניים. הכנתי לי ולשון ארוחת בוקר ופתאום היה צלצול בדלת. ביקשתי משום שיפתח והוא הלך לפתוח את הדלת. פתאום שמעתי זעקת כאב ורצתי מהר לכיוון הדלת וראיתי את לוקאס בכניסה במבט כועס ואת שון על הרצפה, מדמם! צעקתי על לוקאס ומהר עזרתי לשון לקום. טרקתי לוקאס את הדלת בפרצוף ונעלתי אותה. עליתי מהר עם שון לחדר האמבטיה והוצאתי ערכת עזרה ראשונה. חיטאתי את פצעיו בעזרת ספוג צמר גפן ואלכוהול רפואי. חבשתי את ראשו וירדנו למטה. ״מה זה לעזאזל היה?״ שון שאל אותי. ״ אם רק הייתי יודעת..״