I Still Miss You

פרק 1

זה הזמן שלי לעשות את זה.
עכשיו זה הרגע להשיג את המטרה.
כל שלושת השנים האחרונים הוקדשו בשביל הרגע הזה.
אני פשוט אצעד עד לאמצע הבמה והוכיח את מה שאני שווה.
״רוזלי בריין״ השם שלי נשמע בכל רחבי האולם.
הלב שלי החל לפעום חזק יותר.
החשש והפחד יהרסו את כל מה שבניתי עד היום.
אני עולה את שלושת המדרגות לבמה וצועדת אל מרכזה.
״בבקשה״ הבוחנת אמרה דרך המגרופון שישב על השולחן שלה.
כולם הסתכלו עלי וחיכו שאתחיל.
לקחתי נשימה עמוקה, בתוך הראש שלי רצו כל העידודים והמחמאות שלני אמר לי אתמול בערב, ופשוט התחלתי.
״אתה חושב שזה היה לי קל? זה היה נראה שפשוט לי?
הלוואי ויכולת לדעת מה עבר לי בראש, הלוואי וידעת איך ליבי כאב כשצפיתי בך מתרחק אחרי המילים שלי ושכמה הדמעות שרפו את עיניי כשוויתרת עלי״.
אני מקריאה את הטקסט שרץ בראש שלי, אומרת אותו בדיוק כמו שלני לימד אותי.
כאב, עיניים דומעות והמון רגש.
הביטחון השתחרר ואיתו הגיע הסערה שהמשחק עושה לי.
״חשבתי שאתה אוהב אותי, ושנועדנו לסוף הטוב והמאושר.
הייתי בטוחה שמה שאני מרגישה תקף גם לגבייך, קיוותי שאני כן חשובה לך...״.
״אבל את כן״ קראה הבוחנת כשהיא מסתכלת לרגע על דף הטקסט וחוזרת להסתכל עלי.
״אני לא מאמינה לך יותר. אני לא יכולה להאמין למי שפגע בלב שלי.
נתתי לך את הלב שלי והחזרת לי אותו שבור ומרוסק.
שברת את העולם היפה שהיינו בתוכו, הרסת את מה שהיינו.
אני יודעת מה אתה מנסה לעשות..״ אני צוחקת, צוחקת מכאב.
״עכשיו כשאתה קצת עצוב אתה מנסה לתקן את מה שנהרס אבל לא, אני לא אתן לך לתקן הכל בשניות ונחזור להיות ביחד.
אם הייתי מספיק חשובה לך לא היית שובר לי את הלב והולך אליה.
אם הייתי חשובה לך היית אוהב אותי״ הדמעות יורדות מבעד לעיניים שלי.
״אני כן אוהב אותך״ הבוחנת קוראת מהדף וחוזרת להסתכל עלי.
״אם היית אוהב אותי, לא היית עושה את מה שעשית״.
הקול הצרוד מכאב הוסיף לאווירה שבסוף הקטע והשקט גמר את האודישן.
״תודה רבה״ קראה הבוחנת.
כל הלחץ והמתח שהייתי כלואה בתוכו כל השבוע ירד ועכשיו הריקנות משתלטת עלי.
״היית ממש טובה״ שמעתי מאחת הבנות שעמדה בתור לקראת האודישן שלה.
״תודה״ חייכתי וצעדתי אל דלת היציאה מהאולם.

״ספרי איך היה!!״ קרא לני בהתרגשות בצד השני של הקו.
״לא נראלי שהיא התלהבה ממני״ אמרתי באכזבה.
״עשית כמו מה שעשינו אתמול בחזרה?״ שאל.
״כן, בדיוק עם העיניים והקול הצרוד״ אמרתי ואפילו ציינתי בדיוק מה שעשיתי.
״מעולה מותק, הסיכויים שלנו טובים״ אמר לני ולפי קולו שומעים שהוא לא מודאג לגביי.
״בייב אני חייב לסיים. יש לי פגישה עם תלמיד״ אמר שניות לפני שניתק.
נכנסתי לתוך הרכב שלי וזרקתי את הטלפון למושב השני.
הרגשתי בתוך תוכי שלא הוצאתי את עצמי מספיק שם על הבמה.
לא עשיתי את האודישן כמו שצריך.
זה לא היה מספיק טוב.
לא מספיק טוב בשביל משהי כמוני שלמדה שלוש שנים משחק כדי להתקבל למקומות שבאמת יעשו מהמשחק שלי מקצוע רציני.