לני עמד לידי בקצה המסדרון הסתכל במבט מודאג לעבר הקצה השני.
ידעתי שהוא חושש מתוצאות האודישן שלי אבל כשהוא חזר להביט בי הוא חייך וליטף אותי בעדינות על גבי.
״לא נראלי שאתה כלכך בטוח שאעבור״ אמרתי בהאנחה.
״מה פתאום מתוקה!. אני בטוח שתעברי אבל אני מפחד שבמידה ולא א..״ עצרתי אותו באמצע משפט.
״שאני שוב פעם יוריד את עצמי למטה״ אמרתי.
״כן״ הוא נאנח ונשען על הקיר שמאחורינו.
״אמרת שהיה לא משהו״ הוא הזכיר את הרגשתי לגבי האודישן האחרון.
״אבל לפי איך שתיראת לי נראלי שהשגת אותו״ הוא תופס את הכתף שלי ומושך אותי אליו.
״יהיה בסדר מתוקה״ הוא אומר לבסוף רגע לפני שאני מתרחקת ממנו וצועדת אל הקצה השני שבו נמצאים עשרות המתמודדים שעשו גם את האודישן.
עם כל צעד אני שומעת את דפיקות הלב מתגברות, נשמעות יותר ויותר ברורות.
המזגן מרענן את האוויר שבתוך המבנה אבל ככל שאני מתחילה להילחץ ככה הגוף שלי מתחיל להתקרר, מרגיש צמרמורת קלה שנהפכת לכלל לא נעימה והנשימות עמוקות וקולניות.
אני בתקווה שאכן עברתי את האודישן, שהיה לי טיפת מזל כדי להשיג משהו שסוףסוף חלמתי עליו.
משהו שנלחמתי עבורו והשקעתי את על המאמצים שלי בו.
מתקדמת לאט לאט ומתפללת שהשם שלי נמצא על הדף.
אני חוזרת בחזרה אל לני, יודעת עד כמה הוא בקרן לשמוע את התשובה שלי.
מתפלל לשמוע שהשם שלי אכן כתוב על הדף.
כשאני מגיעה אליו הוא מתקדם לעברי צעד, משחרר את האחיזה של כפות ידיו אחת בשנייה והמבט שלו יותר ממאמז שאצעק את התשובה.
״רוזלי. דברי. עכשיו.״ הוא מתעקש.
״לא לני״ עקפתי אותו והמשכתי ללכת.
״מה לא?״ הוא קורא אחרי ורץ בשביל להדביק את הפער שיצאתי בנינו.
״לא עברתי לני. שוב פעם לא עברתי״ אמרתי בשקט ויצאתי ממבנה של סוכנות השחקנים האזורית.
״שטויות מתוקה בפעם הבא..״ קטעתי אותו.
פשוט נמאס לי לשמוע את הניחומים האלה.
״אין יותר פעם הבאה. בעוד שבוע נגמרת שנת הלימודים השלישית שלי בבית הספר״ אמרתי בכעס והסתובבתי אליו.
״את עדיין יכולה לבוא אלי לכיתה ולהמשיך ללמוד ולהתאמן״ הוא אמר.
״לא לני״ אמרתי בשקט והדמעות מאיימות לפרוץ.
במשך תקופה ארוכה שעדיין נמשכת בחיים לא העזרתנ לחשוב על אפשרות לפרוש או לסיים מבלי להשיג את החלום שלי.
אבל את החלום הזה הבנתי שלעולם לא אצליח להגשים.
בכל פעם שאני נלחמת ונלחמת, התשובה השלישית מורידה עוד חתיכה מהכוחות שאני משתדלת ליצור.
אבל בעוד שבוע נגמרת השנה השלישית שלי והידיעה ששום אודישן שאליו ניגשתי לא הצלחתי לעבור ולהשיג..מוכיח שמשחק זה לא היעוד שלי.
״זה לא מה שאני חושב, נכון?״ לני מתחיל לחשוש ממה שאני עלולה להגיד.
המילים כואבות ואני לא רוצה להוציא אותן אבל גם שורפות לי בגרון ולכן אהיה חייבת לשחרר אותם.
״זה כן, לני ״ אמרתי בכאב.
״מתוקה תפסיקי עם השטויות שלך״ הוא תופס לי את היד ומסרב לשמוע את הבשורה שלי.
״את הכי מוכשרת, הכי כישרונית, היא משקיעה ומתמידה. האודישנים שאני נותן לך הם ברמות גבוהות..לא סתם להצגות מבוגרים פנסיונרים שבאים פעם בשבוע לראות כמה שחקנים מחרבים על הבמה והולכים״ זה לא מעודד לני.
״אני מביא לך את הטוב ביותר, את האודישנים למקומות גבוהים. זה לא פשוט אבל בסוף זה ישת..״ קטעתי אותו שוב פעם.
״זה סופי לני..אני פורשת״.
הייתי בטוחה שזה רק יעציב אותו אבל כשראיתי את הדמעות מנצנצוץ מבעד לעיניו הבנתי שזה באמת כאב לו.
הבנתי עד כמה שכאב לו לראות מישהו מוותר על החלום שלו.
אבל כשאין ברירה..אז אין ברירה.
״את מטומטמת??״ ג׳יד צעקה עלי כשפתחה לי את הדלת של ביתה.
״בבקשה תגידי לי שאת עובדת עלי, רוזלי״ היא אמרה והסתכלה עלי עוקפת אותה ועולה לחדרה מבלי לומר מילה.
״רוזלי?״ ג׳יד שואלת כשהיא הולכת אחרי.
כשאני מגיעה לחדר שלה אני נשכבת על המיטה ומפנה את הגב שלי אל העולם ואילו הפנים אל הקיר.
אני שוכבת ככה כמה רגעים ספורים כשהעיניים שלי נעצמות.
הרגעים הספורים האלו מפסיקים להיספר כאשר ג׳יד נשכבת מאחורי ומחבקת אותי מאחור.
וככה אני נרדמת.
״אני לא חושבת שזה יעזור״ אני שומעת את הקול של ג׳יד מחוץ לדלת החדר שלה.
אני ממשיכה לעצום עיניים וממשיכה להתעלם מהעולם הזה.
״בחייך ג׳יד שנינו יודעות שאם היא לא תתאפס אמא שלה תגלה שקרה משהו. שנינו יודעות איך יסמין מגיבה״ אני שומעת עכשיו את הקול של מולי.
היא באה?.
״אוחח בסדר. רק בגלל שאני לא רוצה שהיא תכעס עלי שנתתי לבת שלה להתחבא מבלי לידע אותה״ ג׳יד מתייאשת ומסכימה למה שזה לא יהיה.
״אני עושה כמה טלפונים והעניין סגור״ מולי נשמעת מתרגשת.
ממה יש לה להתרגש עכשיו? היא שמעה מה קרה לי?
איך היא יכולה להשימע כלכך מתלהבת??.
הדלת של החדר נפתחת ונסגרת מיד.
המיטה שוקעת מטה ואני מרגישה את ג׳יד חוזרת לחבק אותי.
אמנם העיניים שלי עצומות אבל אני ערה..תוך שניה אני מתמכרת לתחושה הנעימה ונרדמת חזרה.
כשאני פוקחת את העיניים שלי שוב אני מרגישה שהידיים של ג׳יד השתנו מעט..טוב יותר ממעט.
גדלו לה שערות על הידיים ויש לה גם שרירים..רגע מה?.
אני מסתכלת על הזרועות הנפוכות שמחבקות אותי ומגלה להפתעתי שעל הזרועות יש קעקועים..
הקעקועים יותר ממוכרים לי.
רגע שנייה..גם לו יש כאלה קעקועים.
גם ל..
אוי שיטט!!!.
YOU ARE READING
I Still Miss You
Romanceכשביום אחד רוזלי מגלה שלוקאס מתיו, כוכב הפופ החתיך ביותר בתעשיית המוזיקה וגם אהבת הנעורים הראשונה והכואבת שלה, הגיע לפגוש אותה, היא מגיבה לא כמו שכל נערה הייתה מגיבה כשהייתה פוגשת אותו. לוקאס חדור מטרה להחזיר את החברות שאבדה ואף גם להשיג את ליבה שאו...
