painful

פרק 1

"קומי כלבה אני רעב"
ג'ון צעק עלי כמו כל בוקר והוסיף בעיטה.

ככה זה כל יום, אני קמה לגיהינום של אלימות והשפלה.

ג'ון לא היה תמיד כזה, הוא היה פעם רגיש ואוהב עד שאחיו הגדול שהיה כל עולמו מת, הוא נשבר ולא נישאר אותו דבר מאז .

את זעמו הוא משחרר עליי.
הוא עושה הכל חוץ מאונס ,הוא מכבד את זה שאני שומרת את עצמי עד גיל 18.
כרגע אני בת 17 וחצי.

בשכונה רגילים לצעקות שלו וליבבות כאב שלי.

פעם ניסיתי להתלונן למשטרה אך הוא תפס אותי ומאז אין לי אומץ ללכת שוב.

כמו שאומרים "אני בולעת הכל כמו גדולה".

אין לי כל כך מה לעשות עם זה, הוא האדם היחידי העולם שאכפת לו מימני ונותן לי יחס, גם עם היחס שלו מזעזע לפחות זה יחס.

אימא שלי חושבת שכשהיא שולחת לי כסף זה יחס אבל זה לא.

היא מעדיפה לטייל העולם עם בן הזוג שלה במקום לדאוג לילדה שלה.

היא עזבה אותי שהייתי בת 16 עם ג'ון, היא חושבת שהוא דואג לי, חבל שהיא לא באה לפעמים לבקר אותי אולי היא הייתה רואה מה עובר עליי ולוקחת אותי מפה, מצילה אותי מימנו.

זה לא שאני לא אוהבת אותו.

אני ממש אוהבת אותו, אני לא אוהבת את מה שהוא הפך להיות.

אני בחיים לא השכח את ג'ון המדהים שהיה כל כך טוב אלי ואהב אותי.

אחרי יום מתיש נכנסתי למיטה וניסיתי להירדם.

ג'ון יצא למועדון והיה לי קצת שקט, עצמתי את עיני והתחלתי להירדם לפתע נשמעה מבחוץ מוזיקה רועשת ניסיתי להתעלם וכשלא יכולתי יותר יצאתי לבחוץ לבקש קצת שקט.

בחוץ ראיתי חבורת גברים יושבים עם מוזיקה מעשנים ושותים, פניתי למי שהיה ניראה ראש החבורה.

הבטתי בפניו הוא היה ניראה פשוט אליל.

עיניו ירוקות ושיערו שחור הוא היה גבוה מאוד, שפתיו היו כהות ודורשות נשיקה, עורו היה שזוף בצורה יפה ומחמיאה.

"אתה יכול בבקשה להנמיך את המוזיקה!"

הלסת שלו התהדקה ובעיניו היה מבט של בלבול, לא הבנתי למה הרי זה מובן שבשתיים   בלילה לא שומעים מוזיקה בקולי קולות

"לכי לישון ילדה"
הוא אמר בקול שקט אך תקיף שהעביר בגבי צמרמורת לא נעימה.

"הייתי הולכת אבל המוזיקה שלך מפריעה לי"

עכשיו מבטו המבולבל הפך לכועס, לפתע הרגשתי את עצמי נמשכת מהשיער אחורה הסתובבתי ו........

תהנו ותצביעו❤❤