painful

פרק 18

נ.מ ליאן
אך הוא היה יותר מהיר ממני הוא זינק עלי וריתק אותי לרצפה, ניסיתי להשתחרר.
"תרגעי שאני לא אצטרך לפגוע בך"
"איך נכנסת,לורן לא תוותר היא תבין שזה חשוד שנעלמתי ככה סתם, בבקשה שתעזוב אותי"
הוא שתק מרים אותי ומושך אותי לתוך הבית .
אנחנו עולים במדרגות ונכנסים לחדר שלא הייתי שם אף פעם , הוא זורק אותי על המיטה ונועל את הדלת.
"היא חוזרת עוד מעט תלך מפה מהר"
"אל תדאגי בקשר אלי אני כבר אטפל בה "
"לא אל תפגע בה תעשה לי מה שאתה רוצה אבל לא לה היא לא עשתה כלום, היא לא יודעת את הסיפור היא עשתה את זה מתמימות , ולא בגלל שעזרה לי להתחבא מניקולס"
"מה?....לא! למה שאני אפגע באמא שלי"
"אמא שלך?" הייתי המומה היא אמרה לי שהוא עורך דין, אולי היא ידע והסתירה ממני, או שהיא אפילו לא ידעה.
הוא עורר אותי ממחשבותי לוקח אותי לעבר ג'יפ ארבע על ארבע בצבע שחור כמו בסרטים.
ישבתי בשקט במושב האחורי, הוא נעל את הדלת נעילת ילדים, נופף לשומרים לשלום ונסע.
"מה אתה הולך לעשות לי עכשיו"
"אני לוקח אותך לניקולס, זה יעזור לי בקידום הודות לך מה את רוצה לאכול בתור תודה"
עם כמה שאני רעבה מאדם כמוהו אני לא צריכה טובות.
הבטתי על הנוף החולף בהחלט מקום יפה.
עברנו ליד פארק, ילדים התרוצצו שם מאושרים וההורים מביטים בהם ואהבה יוצאת להם מהעיניים, תמיד חלמתי שאמא או אבא שלי יקחו אותי לפארק או סתם לאכול גלידה רק שנינו ונהיה כמו אבא ובת רגילים.
השענתי את ראשי על החלון מנסה להרדם, לא רוצה לחשוב מה יקרה לי שנגיע, רק המחשבה על זה גורמת לצמרמורת לעבור בכל גופי.
*****************
עצירת הרכב גורמת לי להתעורר, אני מביטה בחלון ורואה שאנחנו בכניסה לוילה ענקתי, השומרים פותחים את השער וופי מתחיל לרעוד בצורה לא נורמלית דמעות נוזלות מעיני ללא שליטה בחיים לא פחדתי ככה, אני מתפללת בליבי שאני עוד מעט התעורר ויגלה שכל זה היה סיוט.
נכנסנו לוילה ומרחוק אני רואה את ניקולס במפתן הדלת ופניו מוטשות ראה שגם הוא עבר ימים לא קלים, אני לא מרחמת עליו זה מגיע לו.
הרכב נעצר וניקולס מזנק לעבר הדלת פותח אותה בפרעות, אני מקפצת לצד השני מצטנפת לכדור, לא רוצה שיפגע בי אין בי את הכוחות לעבור התעללות.
"בואי לפה עכשיו"
הוא אומר בקול ערסי חלוש שמעביר בי צמרמורת לא נעימה .
אני זוחלת לאט לעברו, ברגע שידו מגיע אלי הוא מושך אותי במהירות ומפי יוצאת צרחת בהלה.
אני נגררת אחריו עד לבית.
הוא טורק את הדלתות ומסמן לכל העובדות לצאת מהחדר.
הוא מסתוב אלי ומתקרב אלי עד שאי אפשר להעביר בנינו מחט.
הוא מרים את ראשי עם ידיו.
"מה חשבת לעצמך שברחת, חשבת שלא ימצאו אתך"
הוא צוחק צחוק נטול הומור.
"אנ......"
"אל תעני לי בכלל"
הוא צורח עיניו נהפכות לצבע שחור חזק.
ראשי נדפק בקיר ולחי ימין שלי בוערת מעוצמת המכה.
"תעלי למעלה לחדר הראשון מימין תחכי לי על המיטה ללא חולצה"
אני משתנקת בבהלה למה הוא מתכוון מה הוא רוצה לעשות.
אני עולה למעלה לחדר שהוא אמר, אני לא מורידה תחולצה, הוא לא ישפיל אותי ויכח מימני את הכבוד שלי.
הדלת נפתחת בחוזקה ונקולס בפתח ובידו יש.....פאקינג שוט הוא לא נורמאלי מה עובר על המפלצת הזאת אין בו טיפת אנושיות .
"אמרתי לך משהו תעשי את זה עכשיו שלא תחמירי את העונש"
הוא רותח מזעם, אי במהירות מורידה את החולצה לא רוצה לחטוף יותר ממה שהוא רוצה לתת לי.
"תשכבי על הבטן את תקבלי חמש מכות, אחת על זה ששקרת שאת הולכת לשרותים, שתים על זה שברחת, שלוש על חודש שלם שלא היית פה, ארבע על הצער שנגרם לי וחמש ל זה שאת לא מצטערת על זה"
יללה בורחת מבין שפתי מפחדת ממה שהולך להיות.
אני נשכבת על הבטן עוצמת את עיני בחוזקה מצפה להצלפה.
על גבי נוחת בחוזקה לא אנושית אני מרגישה את הבשר שלי נקרע לשנים.
שוב פעם במקום שונה, אני לא יעמוד בכאב הזה, יותר מידי בשבילי הגוף שלי לא בנוי לזה.
פעם שלישית, צרחה איומה מהדהדת בחדר אני מיללת בחוזקה לא יכולה לשאת את הכאב הזה, גבי רטוב מדם וגם המיטה.
ההצלפה הרביעית לא מגיע, אני מסובבת את ראשי ורואה את ניקולס מביט בגבי כולו חרד, יש סיכוי שהוא מצטער על מעשיו.
הוא יוצא מהחדר במהירות.
גבי שורף ממשב רוח שעובר אני מתחילה לראות נקודות שחורות בעיני.
****************
לא הגעתן למטרה אבל אני חמודה וגם לא העלתי הרבה זמן.
מטרה:115 הצבעות
ו70 תגובות ותגדו מה דעתכן על הספר
אוהבת אתכן