painful

פרק 20

קמתי בבוקר אחרי ללילה נטול חלומות, בבטני נוצרה תחושה לא נעימה, תחושת געגוע.

מה נסגר איתי למה אני מתגעגעת לבן אדם שרק עשה לי רע, הוא בכלל חושב עליי או מתגעגע, או שבכלל שכח ממני ויש לו מישהי אחרת, הוא בכלל מרגיש רגשות כמוני או שמה סתם הייתי משחק בשבילו, לא אכפת לו ממני בכלל גם אחרי מה שעשה לו הוא פשוט הלך ולא בדק מה איתי ואיך אני מרגישה רק שלך כמה מהעובדים ששלו לנקות את מה שעשה ולתפור לי את הפצעים.

אבל הוא שכח לטפל במשהו אחד בפצעים הנפשיים שלי.

למה הוא פשוט לא בשחרר אותי הוא במלא לא רואה אותי במה אני מואילה לו בכלל אני רק מבזבזת לו כסף.

הוא העביר אותי דברים שאפילו ג'ון לא עשה אותם, אבל משהו טוב אחד היה בו בזמן שהייתי ישנה איתו לא הייתי מתעוררת מסיוטים נוראים, הנחתי יד על פני והן היו רטובות אפילו לא שמתי לב שאני בוכה.

נזכרתי בפעם הראשונה שג'ון התחרפן רעד עבר בגבי זה היה לילה מפחיד.

פלאשבק

זמזמתי לעצמי שיר והתחלתי בהכנות לארוחת ערב, יותר נכון לילה אבל בשביל ג'ון זה ערב, הוא קם בצהריים הולך וחוזר בלילה לאכול ארוחה שאני מכינה, עדיין קשה לו ממה שקרה הוא לא התגבר על זה הוא ואח שלו היו מאוד קרובים.

שמעתי רעשים בחצר כנראה הוא חזר חבל לא הספקתי להכין בזמן אבל לא נורא הוא ימתין.

הדלת נפתחה ברעש חזק קפצתי וצרחה השתחררה מפי, ג'ון נכנס שפוך כולו הוא היה ניראה רע בגדיו היו קרועים ופניו חבולות דם נטף משפתיו, הוא דדה לעבר המטבח מחפש אוכל אך שהוא שם לב שלא הספקתי ניצוץ עבר בעניו, ניצוץ שלא הכרתי ולא ראיתי בחיים אצלו הוא היה ניראה מישהו אחר לא ג'ון שלי.

הוא התקרב אליי במהירות ותפס בשיערי פיו נפתח וריח אלכוהול חזק נדף מפיו, גופי החל לרעוד.

"חתיכת זונה איפה האוכל, למה אני צריך לחזור לבית ש-ל-י רעב מצפה שיהיה אוכל ואיזה כלבה קטנה לא הכינה הא?"

נבהלתי כל כך הוא בחיים לא קילל אותי תמיד הוא נתן לי הרגשה של מלכה וכיבד אותי כל כך.

"אני מצטערת לא הספקתי"

"שתקי"

הוא צרח וזרק אותי לרצפה וגבי נחבט בקיר התחלתי לבכות בשקט מפחד ממה שיקרה, הוא התקדם לעברי והחל לבעוט בגופי צרחתי בכיתי התחננתי שיפסיק אחרי כמה דקות הוא פשוט עזב אותי שם ועלה לישון.

כל הלילה לא ישנתי רק בכיתי על מה שקרה רציתי שמישהו יבוא ויחבק אותי אבל לא היה שם אף אחד כי תמיד ג'ון היה זה שמחבק אותי שאני בוכה.

סוף פלאשבק

מחיתי את דמעותיי במהירות זה אני לא אשקע היום בדיכאון היה לי מספיק בחודשים האחרונים.

קמתי מהמיטה לצחצח שיניים שטפתי את פני ושרקתי את שיערי מרימה אותו לקוקו גבוה הוא ארך מאוד בזמן האחרון אני חייבת לגזור אותו הוא מכביד עליי, נכנסתי לארון בגדים של ניקולס ובחרתי בוקסר וחולצה.

ירדתי במהירות למטבח על השולחן הייתה ארוחת הבוקר שלי אכלתי אותה במהירות ופיניתי את הכלים.

עליתי למעלה עוברת בין החדרים האמת בית דיי משעמם כל החדרים היו או חדרי שינה או משרדים שלא ניראה שעשו בהם שימוש בכלל, הגעתי לסוף המסדרון והיה שם דלת שהייתה ניראת מעניינת היא הייתה שונה משער הדלתות יותר גדולה כזאת פתחתי את הדלת באיטיות ולעיניי נגלה...

רק שתדעו שכתבתי את הפרק הזה פעמיים כי פתאום הוא השתנה לשפה ממש מוזרה וממש התבאסתי אבל לא נורא כתבתי חדש.