שחיתי בברכה שיש אזור ביתי, רחוב קבילטון 523. התאמנתי בשבירת השיא האישי שלי לקראת התחרות הקרובה בחודש הבאה שתתקיים, בזמן ששחיתי פתאום נשמע בזז התחשמלתי מפנס התאורה שהתפרק מדפנות הבריכה למים של הבריכה.
את השעתיים שאחרי אני לא זוכר,
אני רק זוכר שהתעוררתי בבית חולים עם תחבושת על הראש.
לידי הייתה אחות של הבית חולים שסידרה כמה תרופות על השידה ליד המיטה, היה לה שיער חלק שהקצה שלו הגיע לתחילת העגן שלה, היה לה גם עיניים בצבע תכלת בהיר מהמם וטיפה נמשים קטנטנים על האף.
"היי אני רואה שהתעוררת" היא אמרה כאשר ראתה אותי מנסה לקום אבל לא הצלחתי. היא באה לעזור לי להתיישב על המיטה ואז הציגה את עצמה.
"אני ניקו, אני אחות כאן בבית החולים ואני אלווה אותך בתקופת ההחלמה שלך. אתה זוכר איך קוראים לך?" היא שאלה כאילו בודקת אותי. לקח לי שניה או שתיים להזכר ואמרתי "קוראים לי טיו" "Mocho gusto" היא אמרה והוסיפה שניה אחרי שראתה שלא הבנתי מילה "זה נעים להכיר אותך בספרדית". הנהנתי עם פרצוף שלא מבין מה קורה פה. "אתה זוכר מה קרה לך? " היא שאלה "לא נראה לי" אמרתי אחרי נסיון כושל להזכר... "תרצה שאני אספר לך?"
"כן אני אשמח" אמרתי בהרגשה שאולי זה יעזור ויזכיר לי מה קרה בדיוק כי כל מה שזכרתי היה קול חשמלי וניצוצות, הנסיון להיזכר העביר בי צמרמורת....
"אתה שחיית בבריכה ברחוב קבילטון 523 והתפרקה מנורה תאורה בתוך הבריכה, אל המים לידך והתחשמלת. השרת מצא אותך והזמין אמבולנס."
כשהיא מספרת לי את זה אני מסתכל על פניה, אני לא יודע למה אבל הפנים שלה מוכרות לי כאילו עברנו אחד על פני השני מליון פעמים ברחוב אבל לא סמנו לב.
"יש מצב שאני מכיר אותך מאיפה שהוא?"
שאלתי סקרן לדעת אם היא תוכל לספק לי את התשובה שרציתי לשמוע למרות שלא ידעתי מה רציתי לשמוע.
"לא בדיוק, לפחות לא כידוע לך.... " אמרה ניקו.
*אחרי שבוע*
השתחררתי מבית החולים לפני יומיים ואני עדיין לא מצליח להוציא את ניקו מהראש שלי, אני מרגיש שאני צריך להבין משהו אבל לא יודע מה.... אני עדיין טיפה מבולבל מהחשמול אז אני משתמש בוואיז כדי ללכת הביתה מבית הספר. אני מכניס לוואיז את הכתובת והולך הביתה. בבית אני פעם ראשונה שם לב לזה שמספר הבניין ומספר הבית שלי הם 523, אף פעם לא שמתי חשיבות לזה אבל עכשיו אני רואה הרבה דברים שלא ראיתי קודם או חשבתי שהם מובנים מעליו. אני מחממם ספגטי בולונז צימחוני (כי אני צימחוני) ולוקח כוס מים. אני מתיישב ליד האי של המטבח ואז משהו רך מלטף את רגלי, אני מסתכל ורואה את החתולה של אחותי אז התכופפתי ללטף וממלאה לה אוכל ומים.
אני גומר לאכול ומכניס את הכלים לכיור.
אני מתחיל להרדם מעיפות בגלל שבלילות האחרונים לא הצלחתי לישון כמו שצריך כי ניסיתי להבין מאיפה ניקו מוכרת לי.
אני מנמנם 15 דקות ואז הטלפון שלי מצלצל ואני רואה שזה המאמן, לא דיברתי איתו מאז שבא לבית החולים כי לראות מה שלומי, אני עונה לטלפון והוא אומר "היי טיו אתה מרגיש יותר טוב?"
"כן הרבה יותר טוב, תודה ששאלתה"
"בבקשה, אתה חושב שאתה יכול לבוא לעזור לי לאמן את הקטנים היום?"
"כן, בשמחה עשר דקות ואני שם"
"נהדר, תודה רבה"
"בבקשה" אמרתי ונתקתי את הטלפון, באותו רגע הגיעה אמא החורגת שלי הבית ועזרתי לה עם השקיות, היא אמרה שאני יכול לקחת את האוטו שלה לשם אז נתתי לה חיבוק, אמרתי תודה, לקחתי את המפתחות ויצאתי בריצה קלה לאוטו. התנעתי את האוטו ושמתי וואיז לבריכה כדי לדעת איזה דרך מהירה יותר, אני מכניס את הכתובת ורואה שהמספר של הבריכה זה בניין מספר 523 אני חושב שזה צרריף מקרים ממש מוזר.
אני מגיע לבריכה ופותח את הלוקר שלי, לוקר מספר 523 זה כבר התחיל להיות ממש מוזר.
עזרתי למאמן באמון והילדים הקטנים היו ממש טובים, ברגע שיצאתי משם אני רואה את ניקו בכניסה.
---------------------------------------------------------אני רוצה שאם אהבתם תתנו כוכב כי ז, עוזר לי להמשיך ותכתבו תגובות כי ככה אני לומדת להשתפר.... תודה לdantov וlevinbar
YOU ARE READING
חדר 523
Adventure*מוקפא* חדר מספר 523 זה חדר מיוחד; זה הדירה של המשפחה של טיו פיינר, זה מספר הכיתה שלו, זה המספר של האולם שחייה, זה מספר שחוזר על עצמו כל הזמן בחדרים שהוא נמצא בהם. אפילו כאשר שבר את רגלו זה היה מספר החדר בבית החולים. הקטע המצחיק זה שהוא לא שם לב לז...
