מי שאני | ספר ראשון- סגולת הקשת

פרק שלישי

גיליתי שבפנים, אקדמיית צ'יירלסטון דווקא די נחמדה. הכיתות היו גדולות ומרווחות, והיה הרבה מקומות ליד החלון, שהיה מספיק נמוך כדי שיהיה אפשר להסתכל בו.

 ''אף אחד מאנשי הצוות עדיין לא הגיע.'' מר גוטרין אמר. ''אז אני נאלץ לעשות לך את הסיור המתיש הזה.'' הוא הסתובב אחורה ולהסתכל עלי כדי לבדוק אם צחקתי. 'כאילו שאני אצחק מהבדיחות המפגרות שלו...' חשבתי לעצמי.

בסופו של דבר יצאנו מחוץ לבניין.הלכנו דרך חורשות גדולות ואפילו נחלים קטנים. קודם, הגענו לבניין ומוך וגדול שמר גוטרין קרא לו:''הקפיטריה''.

'בכל ארוחה אני יצטרך להגיע למקום הזה?' חשבתי.

אחר כך הלכנו לעבר בניין קטן ומחוספס. ''זה, לוסי'' מר גוטרין אמר. ''הוא בניין המשרדים הראשיים. כל פעם כשתצטרכי אותי, או מישהו מהצוות, לכי לפה.''

אחר כך הלכנו סוף סוף לחדר שלי. בדרך עברנ על פני מכלאות לעיזים, ולפרות. לבסוף, הגענו לביתן קטן עשוי עץ.

''זה החדר שלך.'' הוא אמר. ''תישני פה עם עוד מישהי. תוכלי לשהות פה גם לפני שנת הלימודים שלך פה בכיתה יא.''

''אתה מתכוון לעשרה ימים הבאים?'' שאלתי.

''בדיוק.''

מר גוטרין פנה לעבר הדלת וניסה לפתוח אותה. הוא טילטל את הידית. ''אוי, באמת.'' הוא אמר. ''שכחתי את המפתח. אני יקפוץ למשרד להביא אותו. את רוצה לבוא איתי? נוכל בדרך לעבור באולם ספורט.''

''לא, תודה. אני אחכה פה.''

''טוב ויפה. אני יחזור עוד מעט.'' אמר והלך.

גיכחתי. ''אם זה למשרדים הראשיים האלה, אז אני בספק.''

הסתכלתי מסביבי. החדר שלי היה במקום הכי ירוק בבית ספר. הוא היה מוקף בהרבה עצים שהסתירו אותו מהעין. זה מצא חן בעיני. ככה יהיה לי פרטיות מסוימת.

ראיתי נצנוץ בין העלים באדמה.אני ירדתי על ברכי והזזתי את העלים. סכין קטנה בעלת פגיון מפואר הייתה קבורה מתחת. לקחתי אותה בידי וסובבתי אותה.

אגרפתי את ידי. זעם התחיל להתעורר בחזי. צרחתי והשלחתי את הסכין לאחד העצים. היא נתקע בו חזק.

התיישבתי על הארץ וטמנתי  ראשי בברכי. ''אוי, אלוהים.'' מילמלתי. ''אני רוצה הבייתה.