מסעותיהם של מאג' וריימו

פרק 6- מאג'

אזהרה: פרק זה מכיל אירועים קשים הכוללים פציעות קשות, התעללות בילדים קטנים, דם וקיא. הרבה קיא.

"מ-מזל טוב"

קפצתי במהירות לישיבה, גופי רעד ובטני התהפכה, ידי נשלחה לפי ואני ירדתי מהמיטה בגוף רועד וכשלתי לכיוון השירותים שם הקאתי את נשמתי. אני לא בטוח מה הקאתי שם שכן לא אכלתי כמעט כלום ביממה האחרונה אך זה לא עצר את הגוף שלי להוציא כל תוכן שהיה בתוכו, הרגשתי כאילו הקרביים שלי יוצאים החוצה.
וכך המשכתי עוד כמה דקות, בוכה ומקיא מעל אסלת השירותים. זו הייתה הרגשה נוראית. החלום המשיך לרוץ במוחי. אשמתי, הכל באשמתי, הכל באשמתי.
כשסיימתי להקיא פשוט ישבתי שם, על השטיח הקטן ברצפת השירותים ובכיתי עד שאמא שלי הגיעה אליי, אפופת שינה, לבושה בחלוק לילה פרחוני. היא התיישבה לידי וחיבקה אותי.
ישבנו שם, היא חיבקה אותי בכוח בזמן שאני התייפחתי על כתפה ולא יכולתי שלא לחשוב על הפעם האחרונה שישבנו בדיוק בתנוחה הזו.

הייתי בן שבע שנים בלבד, גופי הקטן היה מכוסה בסימנים סגולים וכחולים ושריטות קטנות. שכבתי מקופל באמצע הסלון- אחי הגדול רוס היה כרוך סביבי, לוחש מילים מרגיעות לתוך אוזני ודם זולג מאפו על גבי.
מעלינו עמד אבא שלי, בחור חסון וגדול שהיה מאד דומה לי מבחינת מראה חיצוני- שנאתי את זה. ההבדל היחיד בינינו היה הגודל, אבי היה אדום חסון ואני הייתי ונשארתי צנום והשיער שלי היה כהה כמו של אימי, בזמן שלאבי היה שיער בלונדיני ארוך.
הוא בעט בגב של רוס שהיה בתקופה הזו בן 16 וחזק דיו כדי להגן על עצמו- אך הוא החליט להגן עליי במקום.
אבא תפס בכתפו של רוס והפריד ביננו ואז הוא נתן לו מכה שהעיפה אותו רחוק ממני, מעולף על הרצפה.
"רוס!!!" צעקתי וניסיתי להתקרב לכיוונו אך אבא שלי תפס אותי מהצוואר והרים אותי דרכו, השתנקתי בכאב ושרטתי את ידו באצבעותיי הקטנות אך זה לא עצר אותו מלחנוק את צווארי הקטן."זה העונש על להתעסק עם דברים שלא שלך, הומו קטן" הוא צעק אליי. בתקופה הזו אפילו לא ידעתי לגמרי מה זה אומר.
אמא שלי רצה אליו וניסתה לשחרר אותי מאחיזתו, מכה בגבו באגרופיה, "שחרר אותו מג'רור! זה הבן שלך!" היא צעקה לאבא שלי- הייתי קרוי על שמו, עוד סיבה לשנוא את עצמי.
הוא העיף אותי על הרצפה, מתנשף בכבדות ודמעות זולגות על פני, הוא בעט בי פעם אחת אחרונה והלך לכיוון המטבח כדי להתעמת עם אמא שלי, הם עמדו שם וצעקו בקולי קולות.

ברגעים הראשונים לא יכולתי לזוז, נשימתי עדיין לא הייתה סדירה וכתמים שחורים ריצדו מול עיניי.
בסופו של דבר הצלחתי להקים את עצמי ולרוץ לעבר רוס, דם זלג מראשו ועיניו היו עצומות, ניערתי אותו וקראתי בשמו בשקט בתקווה שיתעורר אבל אז שמעתי את אמא שלי צורחת.
רצתי אל המטבח וראיתי אותה יושבת על רצפת המטבח, רועדת כולה ואבי מביט בה מלמעלה.
לא חשבתי, תפסתי את מחבט הבייסבול של רוס שנח ליד השולחן ודפקתי אותו בראשו של אבא שלי. הוא נפל על הרצפה מחוסר הכרה, דם החל לזלוג מראשו.
מיהרתי לעזור לאמא שלי לקום והיא התקשרה למוקד החירום שהגיע שעה קצרה לאחר מכן עם אמבולנס ולקח את אבא שלי, שהיה רק חצי ער אבל שניה לפני שהוא הוכנס לאמבולנס, שכוב על אלונקה הוא הביט בי בעיניו הכחולות, חייך ואמר "להתראות ילד, נראה אותך בגיהינום".
רוס שעד עכשיו התעורר עטף את ידו סביבי. לא יכולתי לשלוט בזה ודמעות החלו לזרום על לחיי הקטנות, ביטני התהפכה, שחררתי את עצמי מאחיזתו ורצתי לשירותים. מקיא את נשמתי אל תוך האסלה ובוכה עד שכבר לא היה מה להוציא.
אמא ורוס נכנסו פנימה והתיישבו על הרצפה לידי, עוטפים אותי בידיהם המגוננות.

ועכשיו- 9 שנים אחר כך, אני יושב עם אימי בדיוק באותה תנוחה. על אובדן אחר לגמרי וכואב כמעט באותה מידה.