מסעותיהם של מאג' וריימו

פרק 19- ריימו

"או לפחות הייתי פיה. אני... אני לא יודעת מה אני עכשיו. נכנסתי לכאן, למבוך הזה אחרי שעשיתי כמה טעויות נוראיות. ואני מתייסרת על הטעויות האלה בכל יום." מעולם לא ראיתי את אמבר כל כך מתקשה להוציא מילים מפיה. הנערה נהגה לדבר עוד ועוד גם כשלא היה על מה, אבל עכשיו - כשהמילים שיוצאות מפיה היו מילים שהשפיעו כל כך על האגו שלה, היא ממש נחנקה על מילותיה, אך לא עצרה את עצמה.

"שפיה נולדת, היא מצתוותת לקבוצה של בערך 5 פיות נוספות. הקבוצה הזאת הופכת להיות המשפחה שלך, אתן אחיות לנצח, ואתן צריכות לפעול ביחד על מנת לשמור על האיזון של העולם. כל קבוצה כזו אחראית לטפל בשטח מסויים ולשמור אותו שליו. לדאוג לבני האדם, לטבע, למעבר תקין של עונות השנה, לשמור מפני מחלות ולהצית שמחה בלב החיים באיזור." את כל זה כבר ידעתי, פגשתי כמה וכמה פעמים את הפיות האחראיות על אזור המגורים שלי, הן היו טובות לב ועדינות. חלקן עזרו בבתי החולים, חלקן עבדו ביבול, וחלקן יצאו רק בלילה כשאף אחד לא רואה וטיפלו בכך שהאקלים באיזור יהיה טוב ונעים. כמובן שלא הכל היה תמיד מושלם וטוב בזכותן, אמא של מאג' הסבירה לי פעם שהן חייבות להשאיר קצת בלגן וכאוס כדי שהאיזון ישאר לנכון "בלי חושך, אין אור"

"הקבוצה שלי," המשיכה אמבר, "בוא רק נאמר שלא כולן שם קורצו מהחומר המתאים לפיה. אפלה מילאה את ליבן והן גררו את שאר הקבוצה לעשות דברים... נוראים. לא שמנו לב בכלל לכל הרוע שיצרנו, לא ראינו עד כמה פגענו בממלכה שלנו, המעשים שלנו פגעו באחר אבל אנחנו הופנטנו לתוכם ונכנענו להנאה שהכאוס מספק. פעלנו בצורה איומה, אני יודעת את זה עכשיו! לקחנו כל כך הרבה חיים... שהגיע לנו להיתפס ולהישלח ל'מיזרר' ואפילו יותר מזה."

כעט המילים שטפו מהפה של אמבר כאילו היא התאמנה עליהן וחזרה עליהן אלפי פעמים במוחה. אך בכל זאת היה ברור שקשה לה לדבר על זה. היא עשתה עצירה קטנה כדי לנשום אוויר ומאדי ליטפה בניחום את גבה, מודעת למה שהיא עומדת לספר עכשיו. "אני מבינה שלא הייתי בסדר. אחיות שלי לא. הן לא היו מוכנות לקבל את מה שאמרתי להן, כעסו עליי ושפטו אותי. שנאתי את זה. רבתי איתן ונלחמתי איתן. אבל הייתי רק אחת והן היו כל כך הרבה. הן הכניעו אותי והחליטו להגלות אותי מהקבוצה. לתת לי לשוטט לבד במבוך הנורא הזה. וכדי להקשות עליי עוד יותר, הן כרתו לי את הכנפיים." היא שלחה יד מעבר לגבה, מנסה ללטף את הכנפיים שכבר לא שם.

"השתמשת בפיסת הקסם האחרונה שלך בשבילנו. כדי להציל אותנו. את מדהימה אמבר. עם או בלי הקסם שלך" מאדי אמרה לה בקול מנחם, עוטפת את שתי כתפייה בחיבוק.

הנחתי את ידי על ברכה של אמבר "תודה על שסיפרת לי. ותודה על שהצלת אותנו." לחשתי בחיוך. אמבר ניגבה את רסיסי הדמעות שהופיעו בענייה וחזרה להזדקף ולהעלות את החיוך השחצני הרגיל שלה "הא! בלעדי כבר הייתם מתים!" היא עשתה הצגה שלמה שלה מנופפת השערה ואני ומאדי התחלנו לצחוק ועטפנו אותה בחיבוק מכל הצדדים "רדו ממני!" היא צחקה. לנו לא היה אכפת.

--------------

אוקיי, הפרק הזה וגם הפרק שבא אחריו הם לא התקדמות של העלילה. היה לי חשוב שגם אתם וגם ריימו תבינו את המצב בו הדמויות נמצאות ואת הסיפור שלהן. אני מודעת לכך שדרך הכתיבה של זה היא עמוסה ולא טובה במיוחד. אני פשוט רוצה לסיים לכתוב את כל הסיפור הזה כדי שיהיה לי את כל הבסיס כדי לכתוב אותו מחדש בצורה טובה יותר. ואני כל עוד אני כותבת אותו, גם אם זו רק טיוטה ראשונית של סיפור טוב יותר שיהיה בעתיד אני אמשיך להעלות לכאן מתוך מחויבות לאנשים שנהנים ממנו כרגע . 

תהנו! מוזמנים להשאיר ביקורת והצעות לשיפור בתגובות. אני יותר מאשמח לשמוע.