אני רואה אותך... (כי אני מסתכלת)

הקדמה-סערה מתקרבת

העבר כבר לא קיים והעתיד עוד לא קיים שניהם נעים לכיוונים שלא קיימים. אחד היה קיים, אך איננו קיים עוד, והשני עדיין לא התחיל להתקיים...

אני רואה אותך, אני מרגישה , אני בוכה איתך, אני מצטערת.

האשמה כולה שלי, אתה כבר לא מחייך, אתה כבר לא צוחק, אתה לא שמח, רע לך, אתה לא מדבר.

אתה יוצא ולא חוזר, מה אתה עושה?, עליי אתה חושב? רק היא, רק אותה, רק איתה, רק לה.

אתה כבר חודשים סימן שאלה מתהלך ללא מילה, היא הכל, הכל היא הייתה, היא עזבה.

אני רואה אותך, אף פעם לא ראיתי אותך ככה, אתה אף פעם לא ראיתה את עצמך ככה.

נבהלת ועומד אתה להיעקר מן האדמה, נפלתה ואתה נשאר עזוב על פני הזמן, מרוח על בסיס שנשאר בסיס לבית שקרס ולא יבנה שוב.

אני רואה אותך...

"מחר צפוי הגשם להיחלש ותורגש ירידה בטמפרטורות. גשם יירד לפרקים במרבית אזורי הארץ, אך במשך היום ייחלש. בלילה יתחזק הגשם, בעיקר לאורך החוף"

הערב הגיע, הכביש סדוק ותלול וטיפות הגשם שוטפות את התנועה הצפופה, הוא יוצא החוצה מביתו עם מטריה תמונה ממוסגרת, קופסת עץ מעוטרת חרוזים צבעוניים ותיק ירוק וגדול נראה שהוא לא מתכנן לישון הלילה בבית.

הוא פותח את התיק מכניס לתוכו בזהירות את הקופסה ומניח אותו ואת התמונה הספסל האחורי של רכבו הישן, הוא עוזב?

הוא סוגר את המטריה, נכנס לרכב ומתניע אותו ומהר מאוד מתמזג עם התנועה הסוערת , הגשם מתחזק ומנסה להתחרות בקצב בהן טיפות המים זולגות מעיניו הירוקות ומקררות את לחיו.

הרכב שלו ישן, הוא מלווה אותו עוד מימי התיכון, קשה לו להיפרד.

הוא מתקדם באיטיות בסימפוניית הצפירות ונביחות הכלבים, כל שאר הרכבים בדרכם הביתה לאחר יום עבודה ורק הוא בכיוון ההפוך.

הוא נוסע למקום שקט יותר, הוא נוסע בשביל לראות אותה, הוא מחכה לה שתחזור, תמיד באותו המקום , זה המקום היחידי שבו הוא מחייך, היא אוהבת אותו והוא אוהב אותה, הוא לא יכול להיפרד, הוא גם לא רוצה, הוא חסין לכל מראה או מגע של אחרת, הוא מעדיף לחכות, הוא מעדיף להישאר, הוא רוצה להרים אותה.

הוא יוצא מן הרכב ולוקח איתו את התיק מן הספסל האחורי אל כתפיו החלושות , הוא עוצר במקומו נושף ושואף אוויר בעיתיות, מסדר את שיערו החום והמקורזל והולך להיפגש איתה.

ככל שהוא מתקדם לעברה היא יותר וויתר רחוקה והסערה שעומדת להגיע מתקרבת, נראה שלפעמים לאחר שהגשם מפסיק לרדת הכל מתבהר ובאה לה קשת צבעונית לנחם ולבשר שאחרי הכל בסדר בכל זאת מגיע לה סערה גדולה יותר.