הגעתי לבית הספר טיפה לפני הזמן, אז החלטתי להיכנס לכיתה מוקדם יותר ולתפוס את השולחן שלי ושל רומי, פתחתי את דלת העץ של כיתתנו והתקדמתי לכיוון השולחן הקבוע שלנו בשורה השלישית באמצע, אני ממש אוהבת את השולחן הזה בגלל שגם רואים ממנו טוב וגם אנחנו מספיק רחוקות בשביל לדבר ולצייר וכל השטויות האלה שעושים בזמן שמעמם לכם בשיעור, הורדתי את הכיסא מן השולחן הנחתי אותו על הרצפה ותליתי עליו את תיקי, התחלתי להוציא את מחברות האנגלית וקלמר כששמעתי את הדלת החורקת המבסרת שעוד מישהו נכנס לכיתה, הסתובבתי לאחור בציפייה לראות את רומי אך להפתעתי זאת הייתה מישהי אחרת, מישהי שלא הכרתי "המקום הזה תפוס?" שאלה היא הייתה עם שיער שחור חלק ממש שעבר את השכמות שלה ועם פוני בובה היא גובהה היה ממוצע ועורה היה שחום, אך לא יותר מידי על שפתיה היה ליפ גלוס שקוף שנתן ברק לשפתיה הדקות, היא לבשה ג'ינס כחול כהה עם קרע בברך וחולצת בייסיק בצבע כחול כהה "האמת היא שהוא תפוס" רומי לא תבוא היום.. אמרה בשקט, איך את יודעת? שאלתי בסקרנות "המורה אמרה לי" סיפרה בפרצוץ מובך מעט אמרה והתיישבה בכיסא שלידי, היא הניחה את תיקה השחור לידי הכיסא שלה וכמוני התחילה להוציא את מחברות האנגלית, והתחלנו לדבר בתכלס היא ילדה ממש חמודה, היינו באמצע ריב על מי אוהבת יותר צ'יפס, עד שהמורה נכנסה לכיתה
"לא כדאי להסתבך עם המורה על היום הראשון" כתבה לי במחברת שלה וצחקתי בשקט.
"יש לי הודעה חשובה הודיעה המורה רומי לא תהיה חלק מכיתתנו יותר, אני יודעת שחלקכם הייתם חברים מאוד טובים שלה, אך זה נגמר ובמקומה הצטרפה תלמידה חדשה לכיתה שלנו קים, קים נעמדה והציגה את עצמה, אך אני לא הייתי מסוגלת להקשיב המוח שלי היה במלחמה עם עצמו,
"מה זאת אומרת רומי לא חלק מכיתתנו יותר?" "היא עברה דירה?" לא.. אין מצב שהיא הייתה עוברת מבלי לומר לי שלום, או אולי כן? "זה קשור לחלום שלחלמתי"? הראש הסתובב לי ולא הרגשתי טוב, ניקול? את בסדר? קים שאלה אותי בדאגה, אני לא יכולה להישאר פה יותר מילמלתי, ארזתי את תיקי ויצאתי במהרה מהשיעור מתעלמת מהמורה שצועקת את שמי בקול רם ומאיימת,
אפילו לא שמתי לב לאן אני הולכת.. רק רציתי ללכת משם, כעבור משהו כמו 10 דקות הליכה הגעתי לבניין ישן בעל 7 קומות בלבד, לא דומה אפילו לקצת לשכונה שאני גרה בה, "הבית של רומי" כאן אני בטוח אמצא תשובות חשבתי לעצמי וצעדתי בביטחון לעבר הבניין הישן נכנסתי למעלית שלפי איך שהיא נראת היא בשיפוצים כי היו קרטונים בכל מקום, אך עדיין עבדה לחצתי על קומה 4 התחלתי ללכת לעבר דירתה, נקשתי בשקט על הדלת ולאחר כמה שניות שנמשכו נצח, איש בגיל ה40 לחיו נעמד מול הדלת "אבא של רומי" מתחת לעיניו היו שקיות שינה שבישרו על כך שלא ישן הרבה, בגדיו היו מלוכלכים והוא היה נראה מוזנח.
"היי אבא של רומי" אמרתי בנימוס והוא חייך חיוך רפה, "שלום ניקול, מה שלומך מתוקה?" אחלה אמרתי, אני מצטערת שאני נופלת עליך ככה אני פשוט רציתי לדעת איפה רומי.. המשכתי לדבר, כן, אמא שלה באה לקחת אותה (ההורים של רומי גרושים), לתמיד? שאלתי בחשש, יודעת שאמא של רומי היא לא האישה הכי יציבה שיש.. "אני לא יודע לכמה זמן, אמר בעצב היא פשוט לקחה אותה ללא אישור ממני ומבית המשפט, חזרתי יום אחד מהעבודה והבית היה ריק, סיפר הלכתי לחדר של רומי לראות אם היא בבית וראיתי את הפתק הזה על מיטתה
עמוס שלום,
זאת מרי, לקחתי את הילדה, אל תנסה לחפש אותה כי אתה לא תמצא, אני לא יכולה לומר לך לכמה זמן לקחתי אותה, אבל היא תמצא דרך לחזור, אני מקווה.
מרי
מה זאת אומרת מקווה? שאלתי כשפחדי רק הולך ומתעצם, "אני לא יודע" אמר עמוס, המשטרה עכשיו עובדת על זה, ואני מקווה שנמצא אותה בקרוב אמר וליבי נשבר, ולפי איך שזה נראה גם הלב שלו נשבר, "תודה על העזרה אמרתי רצה כמה שיותר מהר, אפילו לא יודעת לאן, רק למקום שבו אוכל להיות לבד ולבכות על גורלה של חברתי
_________________
היי אני יודעת שהיה דיי משעמם, אני מבטיחה שבקרוב זה יתחיל להיות מעניין יותר
shaked11111
YOU ARE READING
דווקא לי
Acción~סיפור חטיפה~ ניקול היא ילדה שקטה ויפה, בעלת עיניים ירוקות ושיער חלק בצבע חום דבש שמגיע לה עד השכמות, לניקול אין אבא, היא איבדה אותו בגיל 4 בלבד כשהוא נרצח מול עינייה, לניקול יש חברה אחת וקוראים לה רומי, רומי וניקול היו עושות הכל ביחד, עד שלפתע גם...
