פרסי ג'קסון ומסכת הזהב

פרולוג

    האיש התקדם במהירות ברחובותיה של לונדון השוקקת חיים, המזוודה שבידו נצצה באור היום היורד והופך לשקיעה מרהיבה באופק. הפחד והדאגה לא משו מליבו של האיש והאקדח הטמון בפנים מעילו לא להקל על הרגשותיו, לא שהאקדח היה עוזר לו כנגד בני אדם. כנגד רצונו הוא נזכר המפלצות ששמרו על החפץ, המבט האטום על פניהם שיניהם החדות שיכלו לקרוע את הבשר מגופך ללא כל קושי, הלשון המפוצלת והמבט הקר כקרח, האיש נרעד לרגע וזיעה קרה נטפה לאורך גופו על אף שהיה זה יום קיץ חמים בבירת אנגליה. האיש חצה במהירות את רחוב קינג ג'ורג, מדי פעם היה מסובב את ראש ולאחור לוודא שאיש אינו עוקב אחריו. חששו של האיש היה מוצדק, לפני שעות אחדות הוא ביצע את המכה הגדולה ביתר בחייו שתהיה מקפצה עצומה בשבילו לחיים של עושר ואושר. האיש נכנס לסמטה צדדית של הרחוב והפחד שהיה בליבו התגבר, הסמטה החשוכה בהחלט נראתה מאיימת, שום אור ושום נפש חייה בתוכה. השקט ששר היה כה עז שהאיש יכל לשמוע את ליבו דופק במהירות, זיעה קרה ירדה במורד גופו של האיש והרעש וההמולה של העיר נדמתה כנשכחה ממוחו של האיש. לפתע קול חלוש פילח את הדממה של הסמטה, האיש הסתובב לאחור וראה דמות יחידה ניצבת מולו, חוסמת בגופה את דרכו אל מחוץ לסמטה. ידו של האיש נשלחה אל האקדח שבמעילו ושלפה אותו במהירות. האיש דרך את האקדח כשהלמות ליבו המפוחד נשמעות באוזניו. הדמות המסתורית לא נראית נרגשת מהאקדח המופנה כלפיה, האיש שנשא את המזוודה פתח את פיו בעזרת כל טיפה של אומץ שנותרה בגופו וגמגם "אל תתקרב אלי! האקדח הזה יוכל להוריד את בני מינך" האיש בעל המזוודה העריך שהדמות העומדת מולו היא נער לכול היותר לפי גודלו, שום דבר מפחיד במיוחד, אבל הפרצוף שלו. פרצופו של הנער היה מופנה כלפי מטה, בוהה ברצפת הסמטה. האיש דרך את אקדחו ביד רועדת וגמגם שוב "תרים את הפרצוף שלך!" הנער הרים את פניו אט אט תוך כדי שהוא מפיק מגרונו צליל כמעט חייתי "איך שתרצה" כשהרים את פרצופו עד הסוף ויצר קשר עין עם קורבנו. האיש היה משותק מפחד למראה האור המשתקף מאישוניו החומות כשמאישוניי חתול ומפרצופו. פרצופו של הנער היה מוחבא מאחורי מסכה עשויה זהב טהור, המסכה הייתה מורכבת ככה שיצרה דמות לא מובנת ממבט מטושטש אבל הקסם הטמון במסכה היה אפל הרבה יותר, כל מי שהיה מביט במסכה היה עד לפחדיו הגרועים ביותר. האיש המשותק פלט אנחה של פחד, פרצופו התעוות בצורה מוזרה והאי קרס ארצה בעודו מתפתל ומפרכס. מוחו של האיש הוצף בפחד עז ושיתק את כל גופו. הנער הוריד מפניו את המסכה של אימו וצעד אל עבר האיש המתפרכס על הרצפה. משנעמד לצידו של האיש לחשש בעודו לוקח את המזוודה של האיש "לבו של פוסידון... שליטה מוחלטת בימים. תודה רבה רוברט, הקלת עלי מאוד" לרגע נראה שהכישוף של המסכה נחלש ורוברט גמגם"אתה הבטחת לי... אתה הבטחת לי שתגמול לי" הנער חייך חיוך ממזרי מלא שנאה ונהם "ואקיים זאת. היה תענוג לעשות איתך עסקים" במכה אחת רציפה שלף הנער חרב עשויה זהב ונעץ אותה בליבו של האיש. כל תנועתו של האיש הופסקה באחת  והותירה בתוך הצללים גופה קרה וקשה, עטופה פחד. צלצול של טלפון נשמע והנער שלף אותו בתנועה אחת והצמיד אותה לאוזנו, מצדו השני של הקו נשמע קול לא מזוהה ומעוות"זה בוצע אדוני" הנער חייך אל עצמו ואמר "יפה מאוד, אפגוש אתכם בספינה" הנער הפנה את גבו אל הגופה וצעד אל עבר יציאתה של הסמטה בעודו מלחשש לעצמו "היזהר פרסאוס ג'קסון... אני בא לנקום את נקמתי."