פרסי ג'קסון-בנה של ניקס

פרסי ג'קסון האלוף של המלכה

שלום, קוראים לי פרסי ג'קסון..או ככה לפחות קראו לי. אני בן לשעבר של פוסידון והאלוף של הרה, זאוס והסטיה-שילוב מוזר אני יודע, במיוחד בשבילי כשאני ידוע בתור מישהו שהצליח לעצבן את מלך ומלכת האולימפוס כמה פעמים...
אתם בטח שואלים את עצמכם-מה זאת אומרת בן לשעבר של פוסידון? כבר לא קוראים לך פרסי?
אז ככה, הכל התחיל חודשיים אחרי מלחמת הענקים השנייה, בסוף הסתבר שאני הייתי הסופה מהנבואה והרגתי את גאיה.
החיים מעולם לא נראו יותר טוב וחשבתי שאולי יהיו לי עכשיו חיים טובים יותר ,איך טעיתי אז,  וחשבתי שיהיו לי חיים טובים ואולי אני גם אתחתן עם אנבת' ונגור ברומא החדשה...לא משנה, בדיוק חזרתי ממשימה בשביל אתנה בשביל לבקש את רשותה להציע נישואין לאנבת', כמה שאני אוהב אץ החכמולוגית שלי.. , אפילו יותר מזה-שמעתי שיש לי אח! אולי סוף סוף יהיה לי אח שאוכל לבלות איתו במחנה כל הזמן-טייסון עסוק באטלנטיס-בזמן שהלכתי לביתן פוסידון, שמתי לב שכולם במחנה, אפילו כירון וניקו!, כועסים עליי בגלל משהו, אני אפילו לא יודע מה עשיתי.. ,לא משנה, בטח סתם משהו...
בדיוק בכניסה ראיתי את תומאס-ככה קוראים לאח שלי-ובאתי לדבר איתו,לא לפני שהוא אמר בטון סנובי "תראו תראו, הנה פרסי ג'קסון, הכאילו גיבור אולימפוס החלשלוש והעלוב..אני תומאס גרין, החצוי החזק ביותר בעולם והגיבור האמיתי של אולימפוס!",
הייתי צריך להתשמש בכל כח הרצון שלי בשביל לא לצחוק לא בפנים-אני הבסתי את קרונוס, גאיה, ארס, המינוטאור פעמיים, מדוזה, הגורגונות אין ספור פעמים, פוליבוטס פעמיים (גם בקרב ביוון עזרתי לאבא להביסו), אלקיונאוס ועוד אין ספור מפלצות אחרות, והוא גיבור האולימפוס, התעלמתי ממנו והמשכתי לכיוון המיטה שלי, רוצה לקחת שינה טובה לפני שאפגוש את אנבת'-חודשיים של שינה נוראית ומשימה קשה עד כדי ייאוש גורמים לך להתעייף.
שלום אני בוב, ואני אעביר אתכם בזמן לאחרי שפרסי מתעורר!
.
.
.
קמתי אחרי השינה הטובה ביותר שהייתה לי מזה חודשיים, התלבשתי בג'ינס ובחולצת מחנה, לקחתי את הטבעת ויצאתי לדרך.
הטבעת שיש לי מאוד מיוחדת-לפני שיצאתי למשימה אתנה, פוסידון, הפייסטוס ואפרודיטה עזרו לי להכין את הטבעת, אתנה הביאה קריסטלים אפורים ופוסידון הביא יהלומים קטנים בצבע ירוק-ים, אפרודיטה עיצבה והפייסטוס הכין.
כשהגעתי לחוף ראיתי את כל האולימפיים חוץ מהאדס, זאוס, הרה והסטיה, הדאס בטח בשאול מטפל בכל הנשמות שהגיעו מהמלחמה עם הענקים, הסטיה מטפלת באח באולימפוס-אבל איפה הרה וזאוס?
לא משנה,אוחי אנבת' נמצאת בקהל של האלים והחצויים שם, "היי גרובר! ניקו! ראיתם את אנבת?" שאלתי אותם. הם התעלמו ממני למרות שאני בטוח שהם שמעו...פתאום נשמע קול "תומאס! אתה הוא גיבור האולימפוס האמיתי, לא פרסי ג'קסון החלשלוש הזה, למען האמת-אני מכריז על פרסי ג'קסון כעל לא בן שלי יותר! הוא לא יכול לנצח גור כלב שאול בלי אימון!" הקול אמר, אוי רגע, זה פוסידון..פוסידון!? לא גיבור!? מה לעזאזל הוא מדבר?! בלעדיי הם היו מתים מזמן, אם לא מהמלחמה בינו לבין זאוס, אז מקרונוס ואם לא מקרונוס אז מגאיה! מה לעזאזל?!
אוקיי פרסי, תירגע, עדיין יש לך את אנבת', נכון?  התקדמתי לכיוון המרכז של ההתקהלות, ומה שראיתי שם שבר את ליבי, אנבת' ותומאס היו שם מתנשקים כאילו אין מחר- כשהידיים שלהם נמצאים במקומות שהם לא אמורים להימצא. הרגשתי כאילו קרונוס חתך אותי בחרמש שלו מיליון פעמים, ואז זרק אותי לסטיקס.
למה שאנבת' תעשה לי דבר כזה?! קפצתי לטרטרוס בשבילה! וויתרתי על להיות אל בשבילה-וככה היא מחזירה לי!?
רעידת אדמה אלימה מאוד נהייתה וצונאמי, הוריקן וטורנדו נוצרו על יד החוף, כל האלים הסתכלו על פוסידון והוא רק נד בראשו לשלילה ותקע את קלשונו באדמה-מנסה לעצור הכל, אבל הכח שלי גבר עליו. פתאום כולם התסכלו עליי במבטים של פליאה, כעס ורחמים "למה אנבת'?! אחרי כל מה שעשיתי לך!? אני הולך לחודשיים רק בשביל להשלים משימה כדי להציע נישואין לך, וככה את מחזירה לי!? ואתה! פוסידון, בלעדיי היית בטרטרוס מזמן, לא רק אתה-כולכם! וככה אתם מחזירים לי?! אתם לא שווים יותר את בזבוז זמני חבורה של כפויי טובה-במלחמה הבאה אל תצפו ממני לעזור לכם, חא***!
הלכתי!"
וככה ברחתי מהמחנה, על הדירה של אימא שלי ושל פול, רק כדי למצוא אותה עולה בלהבות.
נפלתי על בירכיי ובכיתי, פשוט בכיתי.למה זה מגיע לי?!
רצתי לכיוון האולימפוס, לא יכלתי לחיות יותר ורצתי ללכת לאליסיום לפגוש את אמא שלי, פול, בקנדורף, סלינה...
"אני רוצה כרטיס לקומה ה-600"
"אין קומה 600 ילד"
פתאום כל הדלפק התכסה בקרח, והשומר מיהר להביא לי את הכרטיס..
הגעתי לחדר הכס באולימפוס, למצוא את כל האלים מסתכלים עליי בסקרנות.
"פרסאוס, מה מעשיך כאן?" שאל זאוס.
נאנחתי בעצב ואמרתי "דוד, הייתי רוצה לבקש ממך בקשה אחת פשוטה.
אני רוצה שום קשר יותר לאולימפוס, בלי להשתתף במלחמות שלכם יותר, ופשוט לחיות בזכות עצמי עד סוף חיי." סיימתי בנימה עצובה. אתנה ופוסידון נראו על סף דמעות, בעוד שאר האלים נראו בדיכאון נוראי ,גם ארס ודיוניסוס, בגלל מה שעשו לי.
הפעם היה תורו של האדס לדבר "אל תדאג אחיין, עזבתי את העבודה העמוסה ברגע שראיתי-הם באיי המבורכים עכשיו."
"תודה רבה דוד האדס", "אבל זו לא הסיבה המחאה שבגללה עזבתי...אני לא רוצה לדבר על זה-אתם יכולים להסתכל בזכרונות שלי אם תרצו, אבל אני מזהיר אתכם-זה מאוד עצוב."
לאחר כמה דקות ארוכות בהם כל האלים בכו והביעו חרטה -כאילו שאכפת לי מהם- וניסו להצטער. לאחר כל הסיפור הזה כולם עזבו את אולימפוס חוץ מהסטיה, הרה וזאוס.
הסטיה אמרה "פרסאוס, אני חושבת שאני מדברת בשם כולם כשאנחנו אומרים שנרצה להפוך אותך לאלוף שלנו-כוחך עולה על של אולימפי ממוצע, אתה צנוע ואדיב, נאמן ומנהיג. האם אתה מסכים?"
הרה וזאוס הנהנו ואני בטוח שהלסת שלי כמעט הגיע לרצפה-לא רק שיש לי כוח מפוסידון שעולה כמעט על כל שיעור, עכשיו גם אקבל את ברכותיהם של שלושה מהחזקים ביותר באולימפוס.
"זה יהיה לי לכבוד, גבירותיי והלורד." אמרתי בעודי קד להם קידה של כבוד ותודה.
זאוס התקדם ראשון, "הברכה שלי תיתן לך אפשרות לעוף, לשלוט ברוח ובברקים ולאלף ונטוסים." קרן אור כחולה בהירה עם חשמל שעובר דרכה נכנסה ישר לתוך החזה שלי-וזה פשוט כאב.
לאחר שהכאב עבר הרגשתי עוצמתי יותר, החחטתי לבחון את אפשרות הטיסה, והתחלתי לעוף באוויר-אם לא שחייה-זה הדבר הטוב והכיף ביותר בעולם כולו.
עכשיו הרה התקדמה ואמרה "הברכה שלי תיתן לך יכולת לקרוא מחשבות, לשנות את המראה שלך כל פעם שתרצה, לאלף טווסים, ושליד כל מי שיש לו משפחה תיהיה חזק יותר." במקום קרן אור,הרה נגעה במצחי והרגשתי תחושה חמימה, כמו החיבוק והעוגיות של אמא שלי. "תודה רבה לך ליידי הרה, אני מצטער על יחס הקודם שלי ועל הטיפשות שלי בגלל אנבת'." אמרתי למלכת האלים.
הסטיה התקדמה לכיווני ואמרה "הברכה שלי, פרסאוס, תיתן לך לשלוט בכל סוג של אש, גם אש ייונית, לא תוכל להיפגע מאף אש, גם אש יוונית, ההפך הוא הנכון, אתה תתחזק בנוכחות של אש. תוכל לזמן כל ארוחה שתרצה ולהשתגר בעזרת אש, פשוט תצית את עצמך ותשתגר למחוז חפצך." הפעם הסטיה חיבקה אותי, וזו הייתה הרגשה דומה למגע של הרה, חיבוק חמים של משפחה.
"אני לא יודע איך להודות לכם. מעכשיו לא אנתק את קשרי עם משפחתי מהצד האלוהי ואעזור לאולימפוס כל עוד תרצו. אני אסיר תודה." אמרתי וחיבקתי אותם.
"פרסי" אמר זאוס "היינו רוצים לתת לך להשתנות לאיזו חיה שתרצה, כמו פרנק ז'אנג, רק מוגבל לחיה אחת." לאחר זמן מה של חשיבה החלטתי. "זאב, כל סוג של זאב." זאוס הנהן ושוב קרן אור-הפעם שחורה פגעה בי, לא היה כאב, אך לא הייתה חמימות.
לאחר שירדתי מאולימפוס ויצאתי מניו יורק, הגעתי לקנדה. התמקמתי בתוך מערה קטנה ונרדמתי כזאב, היום היה יום מתיש מלא במכאובים ובהפתעות.
.
.
.
.
.
.
נקודת לא ידועה
תאליה יצאה להשיג אוכל לציידות של ארטמיס, הייתה להן הליכה ארוכה לקנדה והן היו מותשות ורעבות.
לפתע, תאליה מצאה מערה ובתוכה זאב ענק ושחור, היא ידעה שהציידות יסכימו לאכול אותו ושהוא יספיק לכולן, היא גם ידעה שחץ אחד לא יספיק להרוג אותו אבל אם תשתמש בסכין היא תוכל להרוג אותו.
היא התקרבה לזאב בשקט עד שהייתה קרובה מספיק-היא שלפה את הסכין ודקרה את הזאב בחזה.
הזאב,למרבה הפתעתה, הכל לשנות צורה עד שמולה נמצא בן דוד מסוים שלה.
נבגד על ידי כמעט כולם, עכשיו כמעט מת, על ידי תאליה-שכב מולה מדמם על סף מוות
פרסי ג'קסון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוקיי אנשים, אני יודע שקצת קצר-גם לדעתי..
תגידו מה אתם חושבים-להוסיף עוד פרקים ממשיכים? אם כן-הנה כמה רעיונות תצביעו בתגובות!
1)הוא ניצל על ידי אל קדום מסויים (ניקס, ארבוס, פונטוס, גאיה, טרטרוס ועוד).
2)הצבא של כאוס או שהוא ניצל על ידי כאוס (כאוס הוא מי שיצר את היקום).
3)מת והוחזר לחיים על ידי שלוש אלות הגורל כי הן הרגישו שהוא עוד נזקק בהמשך.
4)להשאיר את זה כוואן שוט ולא לכתוב עוד פרקים ל 'פרסי ג'קסון האלוף של המלכה'.
5)תאליה וארטמיס מצילות אותו, הוא מצטרף לציידות בתור השומר שלהן או משהו-ובסוף נכנס למערכת יחסים עם ארטמיס (פרטמיס).
אני אישית מעדיף את אוםציה מספר 1) אבל אני אעשה איזה אופציה שתזכה..
תודה שקראתם-אשמח לפידבק בתגובות!
;)