בין הצללים שביער

פרק 7

התעוררתי בשלוש לפנות בוקר וראיתי שהוא עדין ישן. הוא כרך את הידים שלו סביבי. נחלצתי מהאחיזה שלו במהירות והתחלתי ללבוש את הבגדים השחורים היבשים שלי. השארתי אצלו את החולצה שלו והצלחתי לפתוח את הפתיחה המסובכת של החלון. לא היתי בקומת קרקע אבל לא חשבתי פעמים ופשוט קפצתי מקומה ראשונה. הוא לא התעורר אני מניחה כי השתרר שקט אחרי הקפיצה. הרגל שלי כאבה יותר מאי פעם אבל רצתי דרך היער. הגעתי לאגם. מצאתי את מקום המסתור והזזתי את האבנים.היתה לי הלחמניה והתפוח בתיק שעוד לא אכלתי והייתי רעבה. החלטתי לנסות לשרוד לבד לא רציתי להכביד על אלכס וג'ון, כי זה לא פשוט לעבוד בשביל אוכל וחשמל בשביל שניהם אז מה יקרה אם אני אצטרף?.יצאתי ליער וקטפתי קצת פירות יער. כמובן שאני לא אוכל לחיות מיזה אבל בנתים אצטרך להסתדר עם מה שיש.ככה שבוע אבל, הרזתי יותר ויותר. התקלחתי באגם התפנתי בשיחים וישנתי במערה על כמה אבנים והתיק שלי. ניקיתי את המערה והשטיח והמנורה הועילו לאווירה הנעימה יותר. הרגל שלי עדין כאבה אבל שרדתי.
אחרי שבוע נוסף הלכתי לאגם לשתות ושתיתי ופתאום ראיתי את אלכס,הוא לא הבחין בי אבל מרוב ההפתעה נחנקתי והוא שמע אותי. הוא הגיע אלי בקלילות וטפח לי על הגב. הסתכלתי עליו והסמקתי, "למה את פה?" הוא שאל והרים גבה."הברזתי מהשיעור ויצאתי לפה" עניתי.
"השיעורים בפנימיה מזמן נגמרו, את יודעת מה השעה בכלל?,למה לשקר תספרי למה את באמת פה".
"שיט" מילמלתי. "טוב סוג של...." גמגמתי, "העיפו אותי מהפנימיה". אלכס פער את עיניו בהפתעה ."מתי זה קרה? מה עשית?"שאל.
"באותו יום שחזרתי לפנימיה אלן אמרה שלפי החוקים זה גירוש מהפנימיה וההורים שלי לא רצו לקחת אותי אז.. הינה אני כאן".
"איך שרדת? היה לך אוכל?" הוא נראה מודאג משום מה. "את חיוורת". לא הבנתי למה הוא כלכך דאג אבל זה חימם לי את הלב."אני בסדר אני אכלתי פירות יער שמצאתי ושרדתי".אמרתי וצחקתי קצת כדי להקל על האווירה.
"טוב את באה איתי". "לא צריך" הגבתי בפתאומיות, לא הרגשתי בנוח להכביד עליהם.
"אני לא שואל אותך" הוא אמר והחזיק אותי.
אני הסמקתי מהבושה אבל בסוף הסכמתי.
"טוב תוריד אותי אני אבוא רק תן לי לקחת את הדברים שלי" אמרתי. הלכתי לקחת את התיק שלי והלכנו לבקתה.