פרק 4

18 3 0
                                    

עשיתי קוקו גבוה לבשתי סוודר שחור ארוך עם קפוצון שאהבתי טייץ שחור ונעלי ספורט ויצאתי עם קליירי למרות שהרעיון לא מצא חן בעיני. התגנבנו דרך החלון וטיפסנו בזהירות למטה. קליירי הובילה ואני רצתי אחריה דרך היער. פתאום לא שמנו לב לירידה התלולה שמובילה לאזור בו פחות עצים והרבה דשא ששם גם האגם.אני וקליירי נפלנו עד למטה. "את בסדר?" שאלה קליירי."כן" עניתי למרות שכאבה לי הרגל מהנחיתה הקשה אבל ידעתי שלא נצטרך לרוץ ככה שלא רציתי להדאיג אותה."אין אף אחד" אמרתי, "אולי יבואו בקרוב" השיבה."אממ קליירי" הרהרתי "מה" היא ענתה בתמיהה."את חושבת שזה יכול להיות מסוכן להיות פה?". "כן אבל רק אם יבואו תלמידים שסיימו את הפנימיה ועדין מתגוררים בסביבה".התחלתי להלחץ והיא הרגיעה אותי "אל תדאגי זה פעמים ממש נדירות שהם באים לפה".
שכבנו על הדשא והמשכנו לקשקש לצחוק ולזרוק אבנים למים.הכל היה מושלם.
פתאום שמעתי צעדים חרישים שקליירי לא הבחינה בהם."אולי זה איזה חיה" הרגיעה אותי קליירי. אבל ידעתי שלא,זה לא נשמע כמו חיה. ופתאום ראיתי מבין העצים שבאים שני בנים גדולים וצוחקים מאיזה בדיחה פרטית שלהם כנראה.סימנתי לקליירי והיא הנהנה ופניה היו חיוורות ופתאום אחד מהם שם לב והצביע עלי. "רוצי!!" צעקה קליירי. היא היתה מהירה, אני הייתי יכולה להיות יותר מהירה ממנה במצב הרגיל שלי אבל הרגל שנפגעה כאבה והכשילה אותי בגלל המאמץ הפתאומי שהופעל עליה. רצנו בין העצים ופתאום מעדתי ונפלתי. היא כנראה לא שמה לב והמשיכה בריצה . הבנים היו מהירים והבנתי שעדיף כך שהיא לא שמה לב הם הרי בקלות היו מגיעים אליה במידה והיתה נעצרת, כדי שלא ירדפו גם אחריה. הסחתי את דעתם וניסיתי להסתתר בפחד והתנשפויות בתקווה שהם יפספסו אותי.
אבל הם היו ממש מהירים ודם החל לטפטף מהרגל שלי.לא יכלתי יותר לזחול בתקווה להתרחק ולמצוא מקום מסתור מוצלח וידעתי שזה אבוד. החלטתי בסוף לוותר ופשוט נשארתי על האדמה הלחה עד שהגיעו אלי תוך שניות. כשהגיעו הסתכלו עלי בהרהור "מה נעשה איתה?" אחד מהם שאל והסתכלתי עליו במבט מפוחד. הוא צחק,"בוא ניקח אותה קודם אלינו" אמר השני. אני ניסיתי לזחול מהם אבל אחד מהם תפס אותי במותנים בקלילות והרים אותי. נאבקתי וכנראה זה הצליח להפריע לו, הוא הפיל אותי,נאנקתי מכאב. הוא שלף מתיקו מטפחת לבנה וניסה להצמיד אותה לאף שלי. הבנתי שהוא מפחד שאתחיל להשמיע רעש ואז הבנתי מדוע, שמעתי צעדים מהורהרים ביער- קליירי היא בטח מחפשת אותי!.
ניסיתי להתחמק אבל הוא היה חזק מידי. הרגשתי שאני מתחילה לאבד את ההכרה והכל פתאום היה מטושטש ולא יכלתי להתנגד,הרגשתי כלכך חלשה. הוא תפס אותי והרים אותי. והכל השחיר.

בין הצללים שביער Where stories live. Discover now