Like We Used To - VKook

פרק 11

אני והוא ישבנו בבית קפה ודיברנו, הוא היה חייכן והוא זהר כמו השמש, הוא הצחיק אותי והשכיח ממני את האירועים האחרונים בחיים שלי, בפעם הראשונה בכל החודשים הנוראים האלה שהצלחתי לשכוח מהכאב הזה שהבנתי שהוא גורם לי.

השעה הייתה כבר 22:30, ושנינו עמדנו בתחנת האוטובוס עם החורף הקר.

"סליחה שהחזקתי אותך עד השעה הזו, חבר שלך בטח דואג לך." הוא אמר וחייך חיוך מובך.

ואני נזכרתי, אה נכון, אני חוזר עכשיו להיות לבד בבית.

האוטובוס שלו הגיע, ואני עמדתי מאחוריו.

הוא עמד לעלות לאוטובוס אבל החזקתי בקצה החולצה שלו, "שיקרתי לך, הוא לא באמת מחכה לי בשעות האלה, את האמת הוא בקושי בא הביתה או מתקשר לאחרונה ואני פשוט מת מדאגה ומגעגועים אליו" דמעות התחילו לרדת מפניי "אני כל כך בודד בבית בלעדיו, אף פעם לא שמתי לב כמה הבית שלנו גדול מאז שהוא הפסיק לחזור הביתה. התחלתי לבוא לסטודיו שלך אך ורק בשביל להפסיק להיות לבד בבית, ואני כל כך נהנה מלדבר איתך ולהעביר את הזמן איתך, החיוך שלך פשוט משמח אותי בכל הכאב שעובר עליי." פרקתי את ליבי אל מולו והאוטובוס שלו כבר נסע.

הוא הסתכל עליי עם עיניים פקוחות לרווחה, "ל..למה הסתרת את זה ממני?" הוא אמר ובתוך שנייה גופי התחמם מידיו שהיו מלופפות מסביבי, הוא חיבק אותי חיבוק אמיתי וחמים שהייתי כל כך צריך, הלב שלי פעם בלי הפסקה.

זה בסדר.