פרק 12

150 31 3
                                    

"איפה היית?" שמעתי קול מולי והרמתי את עיניי לכיוון הקול.

"בחוץ" עניתי וראיתי את עיניו מתמלאות בכעס, " כן הנחתי, אבל עם מי? השעה 23:30 ורק חזרת הביתה." הוא אמר והתקרב אליי.

"מה זה איכפת לך בכלל?" שאלתי בכעס "ברור שאיכפת לי, אני חבר שלך." הוא צעק עליי, בפעם הראשונה איי פעם.

"טוב שנזכרת באמת, כי שכחת מזה לגמריי בכל החודשים האחרונים." צעקתי בחזרה, "ליטרלי ישבתי פה בין 4 קירות לבד כל היום בזמן שאתה לא טרחת אפילו להתקשר, נשבר לי, מותר לי לצאת לנשום אוויר גם בלי האישור שלך." דמעה ירדה מפניי.

"בייב, אני מצטער ככ, לא ידעתי שהרגשת ככה." הוא אמר וחיבק אותי.

"אני לא מבין, אתה לא חושב עליי בעבודה שלך?" שאלתי בבכי, "אתה הדבר היחיד שאני חושב עליו כל העבודה שלי, כל האלבום שלי מתמקד בך." הוא אמר וחיבקתי אותו בחזרה.

"אני אוהב אותך כל כל הרבה, אני מצטער על הכל, אשתדל לחזור יותר הביתה." הוא נישק אותי.

באמת?

Like We Used To - VKookWhere stories live. Discover now