עד מתי אוכל לברוח?

פרולוג

עבר זה דבר כואב.
אבל מה שהכי כואב בו, שהוא לא יכול להימחק מזכרונך, גם אם תרצה.
כל מה שאני רואה מאותו לילה זה עיניים שחורות.
זה מופיע לי מהאור של הבוקר עד שהלילה כובש אותו בחושכו.
מאותו לילה פחדתי לחזור למקום שממנו באתי, מאותה דקה פחדתי לחשוב על הצבע המוזר והמושך שהיה לו בעיניים.
הייתי שיכורה אבל הבנתי את כוונתו טוב מאוד שהלב שלי דפק
ולא עצר. למרות שהצלחתי לעצור בעדו ולברוח משם פחדתי.
התשוקה שהיית בעיניו, תשוקה של להכאיב למי שמסביבתו זה כל מה שהוא רצה!!
פחדתי מזה פחדתי שהסוף שלי הגיע.הסוף של כל אחד בעולם הזה. אז החלטתי לברוח,
החלטתי לנסות לשכוח, אבל עדיין זה רודף אותי בחלומות...

עזבתי את המקום שממנו הגעתי. והחלטתי לרדוף אחרי עתיד יותר זוהר..זה גרם לי לעבור מלא דברים בחיי. אבל למצוא אותו באמצע כל מה שהתרחש בחיי גרם לי..לחיות חיים אחרים.