אני צריכה לעבוד, אני חייבת כסף כדי לחיות...
אבל אני לא יכולה להכחיש למה שראיתי, הוא פשוט ירה בו!
איך אנשים מסוגלים לעשות דברים כאלה?
אני מרגישה ששיתפתי פעולה עם זה.
אני מרגישה שאני שומרת סוד, שאני משקרת לעולם.
אני חייבת ללכת למשטרה ולספר את הכל.
אני אסיים את היום הזה ואלך לשם, לא משנה מה.
"את מוכנה להפסיק לבהות ולעבוד?" גברת לימן צעקה לכיווני. "מצטערת" אמרתי והמשכתי לנקות.
איזה יום ארוך זה היה, הרגשתי שהזמן לא זז ושאני לא אחזור לבית היום.
הגיע הזמן, אני צריכה ללכת לתחנה אבל אני ממש מפחדת פתאום.
אבל היה קול בתוכי שאמר לי שאני חייבת לעשות את זה. אז פשוט הובלתי את עצמי ישר לתחנת המשטרה ונכנסתי אליה בלי לחשוב פעמיים.
בשנייה שנכנסתי ישר ניגש אליי מישהו. "שלום גברתי.את צריכה עזרה?" באתי לפתוח את פיה אבל קול קור עצר אותי, הקול הזה!! "היא איתי" רק מהמילים האלה אותו שוטר רעד במקומו והלך בלי להסתכל לאחור.
"טיפשה" אמר אותו קול קר בזלזול.
"סליחה?" הסתובבתי אליו בלי שום פחד והסתכלתי עליו במבט רציני - אין לי ממה לפחד אני בתחנת משטרה.
הוא התקרב אליי ולחש לתוך אוזני "חסרת פחד פתאום?" נסיתי להחזיק את עצמי...רק הקול שלו גרם לי לרעוד.
הוא החזיק לי את היד ומשך אותי לבחוץ "תעזוב אותי! אני אצעק" אבל לא נראה כאילו המילים שלי הזיזו לו בכלל.
הוא הצמיד אותי לקיר וניסיתי להשתחרר ממנו אך ללא הצלחה. "זה לא יעזור" "מה אתה רוצה ממני??" שאלתי אבל הוא לא התייחס לשאלתי ורק התקרב אליי יותר.
עצמתי את עיניי בחוזקה "ת..עז..וב א..ותי" עכשיו באמת פחדתי… הוא היה קרוב אליי כל כך שיכולתי כבר לחוש בחום גופו וזה גרם לי לרעוד הוא משך אותי אליו ולחש לתוך אוזני "תפסיקי לעשות צרות. את לא מבינה מה את עושה." הוא אמר את המילים האלה בקול עדין - משהו שלא היה מתאים לו. לבסוף הוא שיחרר אותי ולפני שהספקתי לפתוח את עיניי הוא עזב את המקום. "גבר מרגיז!" צעקתי אחריו.
כבר שבועיים עברו מאותו מקרה ולמזלי לא נתקלתי באדם ההוא שוב.
נשארו לי רק עוד שבועיים ואני אעזוב את המקום הזה. עד אז אני צריכה לשמור על קור רוח ולנסות לא להיות בסביבה שלו.
לא אכפת כבר מזה שאני מקבלת כפול יותר ממה שמקבלים בעבודות אחרים, המצב שאני נמצאת בו מאוד מפחיד, והאדם ההוא… הוא רוצח.
אני לא יכולה לעבוד אצל מישהו כזה, לא משנה מה!
יצאתי לזרוק את הזבל עם חיוך כי סוף סוף נגמר היום ואני יכולה לעזוב את המקום המעצבן הזה וללכת לישון במיטה שלי.
אבל פתאום, שני גברים גבוהים לבושי שחור הופיעו מולי עם חיוך רצחני ומבט קר..
עשיתי את עצמי טיפשה ועקפתי אותם, ממשיכה ללכת. אבל אז נמשכתי לאחור בחוזקה ונפלתי על הרצפה.
"מי..אתם?" מילמלתי בפחד ובמקום תשובה עם מלל,
אחד מהם התקרב אליו והניח את ידו על אפי בהתחלה לא הבנתי מה הוא מנסה לעשות, אבל אז התחלתי להריח ריח מוזר ועיני החלו לעצום
לא! לא יכול להיות! הוא מנסה להרדים אותי!
ניסיתי להיאבק אך לא הצלחתי כי האיש השני החזיק אותי ולפני שיכולתי לנסות לצעוק נפלה עליי חשכה.
סליחה שהפרק קצר וגם על זה שהוא הגיע אחרי מלא זמן~~~~
מקווה שתתמכו ולא תשכחו להצביע🤗
YOU ARE READING
עד מתי אוכל לברוח?
Romance״אממ..אני..״ נשכתי את שפתיי התקרב אליי והרים לי את פניי אליו. כחול פוגש באפור הוא התחיל לקרב את שפתיו לשפתיי, אבל לפני שהם עמדו לגעת בשלי... ברחתי.
