עד מתי אוכל לברוח?

פרק 2

התעוררתי עייפה עם בלתי רצון לקום מהמיטה ואם רק לא הייתי עובדת הייתי ממשיכה לישון עד הצהריים אבל חבל שהחיים אכזרים,עד שמצאתי עבודה אני חייבת להגיע ליום הראשון.
ידעתי שליסה לא תצליח להתעורר אחרי מה שקרה אתמול ואחרי הבקבוקים ששתת אז פשוט השארתי אותה ישנה ויצאתי לדרכי.

כשהגעתי לכתובת הייתי בהלם מכמה שהבית גדול, זה לא בית זה פשוט ארמון! נכנסתי לבפנים עדיין עם פה פעור, וואוו הבית מושלם הכל מנצנץ כמו ארמון מסדרות מצויירות או סרטים והוא אפילו יותר גדול ממה שנראה מבחוץ.
התחלתי להסתובב בתוך הבית מתפעלת מיופיו עד ש... ״מי את?״ קול קר רמר הסתובבתי מבוהלת וזה גרם לי להתנגש בגוף שרירי, לא ידעתי שהוא עד כדי כך קרוב...
כמעט נפלתי לאחור מהנגישה אבל הוא הציב אותי. הסתכלתי לתוך עיניו הכחולות והקרות כשהוא עדיין מחזיק בי הוא היה כלכך נאה שלא יכולתי לא לבהות בו. העיניים שלו..היו כלכך מסתוריות...
״מי את?״ שאל שוב עם קולו הקר ״א..ני״ נסיתי לענות אבל אין לי מושג למה גימגמתי ״עבודה״ ומהמילה הזאת הוא כנראה הבין את כוונתי ועזב אותי אבל עדיין הסתכל לתוך עיניי בחשאיות.
״גברת לימן״ הוא צעק ״כן״ קול מבוגר ענה וצעדים מהירים נשמעו
ולמסדרון הופיעה גברת מבוגרת בגיל 40.
״היא באה לעבודה תסבירי לה את החוקים ותדאגי שלא תעשה צרות״ אמר לה בקרירות מסתכל עליי מעלה מטה בקרירות.
ואני רק מסתכלת עליו כאילו הוא יצור לא מוכר.
אני מכירה את הקול הזה...הקרירות שבו..מוכרת
״הוא לא תמיד ככה״
הקול הזה!!!
כשפתחתי את פיה לשאול אם זה היה הוא?הוא כבר לא היה פה...
למה הוא תמיד נעלם!!
הגברת שהוא קרא לה גברת לימן התחילה לבחון אותי גם מלמעלה למטה,מה יהיה?
״אוקיי אז ככה..אלה החוקים״ אמרה והתחילה לדבר ועם כל משפט שאלתי את עצמי אם יש סוף לכל זה ״ולגבי האדון יש חדרים שאסור לך להיכנס אליהם..אממ חדרים של הנשים של האדון וברור שאסור להיכנס לחדר שלו שלמעלה ההכי מרוחק ולמשרד שלו גם אסור..וכשאת מדברת עם האדון את צריכה להיות עם מבט מושפל קול חלש ולא להתחצף אליו זה בטוח!! ואת צריכה לעשות כל מה שהוא אומר לא משנה מה זה יהיה...״ את הסוף היא לחשה
מה לעזאזל
״ועכשיו לכי תחליפי את הבגדים האלה שלך לבגדי העבודה״
אוקיי,היא קשוחה.
נשים חשבתי,הוא רודף שמלות?..לאיפה לעזאזל הגעתי.
היום הזה היה כל כך ארוך הגברת לימן לא הפסיקה לחלק פקודות לעובדים כאילו אנחנו חיילים ולבית הזה אין סוף!! מסיימים משהו מתחילים עם משהו אחר יותר גדול.אבל זה בסדר כל עוד אני מקבלת משכורת טובה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״תעזוב אותי״ שמעתי קול קורא מעבר לפינה החשוכה כשהייתי בדרך לבית צרחות
אני לא יודעת למה אבל רגליי הובילו אותי לאותה פינה שבצד
הסקרנות שלי עוד תהרוג אותי אני יודעת את זה אבל אני לא יכולה לעצור את עצמי
כשסוף סוף היית לי נקודת צפייה טובה למה שקורה שם ראיתי אותו יורה במישהו ואיך אותו אדם התמוטט לרצפה מדמם עם עיניים פקוחות הוא מת.