פחדתי,לא ידעתי מה עליי לעשות לברוח,לצעוק,לעמוד,לשתוק,הלב שלי דפק במהירות והפחד השתלט עליי והעיניים הפקוחות של הקורבן הסתכלו בדיוק עליי ואז פתאום העיניים הכחולות הקרות הסתכלו עליי.רעדתי.הוא ראה אותי.
לא ידעתי מה לעשות והוא התחיל להתקדם אליי ועם כל צעד שלו אני צעדתי אחורה עד שנתקעתי בקיר ולא היה לי כבר לאיפה לזוז,הוא כלא אותי.
"א..ני" התחלתי לגמגם מילים בלי לדעצת אפילו מה אני רוצה לומר "בבקשה אני..אני..לא התכוונתי לראות..אל תהרוג אותי" אמרתי בקול רועד ודמעות חמות התחילו לזלוג אסור לי להראות לו שאני פוחדת ממנו אני צריכה להיות חזקה אבל בשנייה המילים האלה נעלמו ממחשבותיי כשהוא תפס את ידי
"לא לא לא לא בבקשה עזוב אותי" בכיתי עכשיו יותר חזקה "ששש" הוא השתיק אותי,אבל אני התעלמתי ממנו והמשכתי לבכות עד שהרגשתי עייפה ועייני נעצמו ואז נפלתי לתוך חושך מוחלט.
זה מרגיש רך.גבי מונח על משהו רך
מיטה?מיטה??
פקחתי את עיניי במהירות בשביל לפגוש את העיניים הכחולות שחיכו לי ורק מלראות אותם כל מה שקרה מקודם חזר אליי ושוב הפחד השתלט עליי.
"תפסיקי לרעוד" אמר בקרירות
"רוצח...אתה הרגת אותו...רוצח" אמרתי עם קצת אומץ "הוא לא עשה לך כלום" "אני יודע" הוא ענה בפשטות "מה אתה יודע?" "שאני רוצח,לא פעם ראשונה שאומרים לי" הוא לוקח הכל פשוט וזה לגמרי מחרפן אותי "למה אתה אדיוט?למה רצחת אותו?ספר לי" "זה מעניין אותך?" שאל כמבטו על פניי וחיוך קטן על פניו."כן" עניתי ברצינות "זה כי הוא משתמש בנשים כחפצים" "מ ה" אמרתי מופתעת "מה ששמעת" "זה לא יכול להיות..אם אתה משקר לי ומשתמש בזה כסיבה אני..." "אני לא משקר,אני רציני" הוא אמר ברצינות עם נימה קצת כועסת
"אז אתה לא רוצח?"התכוונתי לומר את זה אבל זה יצא כשאלה "אני כן" ענה לי לא היה מה להגיד אלא רק להתפלל שהרצפה תקבור אותי איפה לעזאעזל הגעתי
"לפי שנכסנת לעבוד פה לא חשבת על לבדוק של מי הבית ומה הוא עושה בחייו?" "אה?" "את עובדת אצלי" שתקתי איזה סתומה אני.הוא צודק.
"אין לך מה להגיד?" שאל אך לא עניתי לו,יצאתי כל כך טיפשה.
"אני מבין שאין לך מה להגיד" אמר וקם מהמיטה לכיוון הדלת
"אה,דרך אגב בחוזה העבודה כתוב שאי אפשר לעזוב לפני שיהיה לך פה חודש שזה אומר...שאת לא יכולה לעזוב" הוא אמר בחצי חיוך ואני רק שתקתי באלי להרוג אותו.הוא כל כך מעצבן.
נשכתי את שפתיי,עדיין חושבת על איך הכנסתי את עצמי לזה.לעזאזאל.
אני חייבת למצוא דרך לצאת מהמקום המחריד הזה.
YOU ARE READING
עד מתי אוכל לברוח?
Romance״אממ..אני..״ נשכתי את שפתיי התקרב אליי והרים לי את פניי אליו. כחול פוגש באפור הוא התחיל לקרב את שפתיו לשפתיי, אבל לפני שהם עמדו לגעת בשלי... ברחתי.
