הרגשתי חום עוטף אותי.
פקחתי את עיניי אבל הרגשתי שהכל מטושטש ולא הצלחתי לראות נורמלי.
"התעוררת?" הרמתי את עיניי לקול הקר והמוכר הזה אבל אז חשתי כאב בראש ונשכתי את שפתיי בחוזקה.
הוא בהה בשפתיי לכמה דקות ואז מבטו עבר לעיניי.
הוא הסתכל עליי במבט חסר רגש ואני רק ניסיתי לא להשפיל את מבטי,זה היה כל כך מביך אבל הרגשתי שאם אפסיק את זה אני אראה חלשה ושנאתי את זה! במיוחד מולו.
"איפה אני?" במילים האלה כנראה קטעתי את המחשבות שלו כי הוא הפסיק לבהות בי.
"בחדר שלי" ענה בפשטות ואני ישר קפצתי "מה?!" צרחתי "בחדר שלי" ענה שוב כאילו שזה לגמרי בסדר
"זה...לא אמור להיות...אסור?" שאלתי מלאת חששות "זה אסור".
"אתה עומד לפטר אותי?" שאלתי כשאני מחייכת קלות "את עד כדי כך רוצה לעוף מפה?" שאל והסתכל עליי שוב עם המבט הקפוא שלו וזה גרם לי לקפוא יחד איתו.
"למה את שותקת?" שאל וישב על המיטה לצד רגליי
"את יודעת בכלל למה את פה? למה יצאת לבחוץ? את יודעת כמה האנשים האלה מסוכנים?!" הוא שאל בכעס "לא. אבל אני יודעת שאתה יותר מסוכן!" עניתי בלי לחשוב בכלל! וזה גרם לו רק לכעוס יותר.
אני צריכה ללכת מפה ומהר!!
התכוונתי לקום אבל הוא עצר אותי בידו.
ככל שהוא היה קרוב נדבקתי יותר לקיר וההיסוס שלי רק גבר אבל ידעתי שאסור לי לפחד.
"תתרחק" אמרתי עם אומץ ובלי סימני פחד אבל הוא לא עשה שום צעד אחורה ורק חייך חיוך קטן.
הוא העביר חלק משערי למאחורי אוזני וזה גרם לי לצמרמורת קלה אבל גם לכעס ובלבול.
העפתי את היד שלו ולא היה לי אכפת משום דבר
"אמרתי תתרחק!" צעקתי "את לא יודעת שאסור לך לדבר ככה למנהל שלך" צחק "מרושע.." מילמלתי.
"את עדיין קטנה בשביל למות אז תשמרי על הפה שלך" בשנייה הוא חזר לרצינות שלו
"מה אתה רוצה?" הוא התקרב אליי יותר כך שבקושי היה בינינו אוויר ולחש לי באוזן "את באמת רוצה לדעת?".
הרגשתי את הבל פיו וגופי רעד מזה, לא ידעתי מה אני צריכה לעשות או לומר, כן רציתי לדעת אבל הפחד שהשתלט עליי אמר לי להתרחק ממנו ולא להתעסק עם מישהו כמוהו.
צלצול טלפון גרם לי להתעשת.. זה היה הטלפון של בראיין הוא התרחק ממני ונכנס לחדר קטן בתוך החדר שלו וסגר עליו את הדלת.
רצית כל כך לשמוע על מה השיחה אבל ידעתי שהפעם אני חייבת לשלוט בסקרנות שלי ולעוף מפה ומהר.
נעלתי את נעליי ויצאתי מהחדר רצה בכל כוחי לעבר היציאה ויצאתי לבחוץ.
זה היה חשוד מדי שאף אחד מהשומרים והעובדים ששם לא תפס אותי או פנה אליי אבל רציתי לחשוב שזה נס ושהכל בסדר, אבל אז זה קרה פתאום נמשכתי לאחור על ידי...
מקווה שתהנו אפילו שהפרק קצר ❤
YOU ARE READING
עד מתי אוכל לברוח?
Romance״אממ..אני..״ נשכתי את שפתיי התקרב אליי והרים לי את פניי אליו. כחול פוגש באפור הוא התחיל לקרב את שפתיו לשפתיי, אבל לפני שהם עמדו לגעת בשלי... ברחתי.
