שער הסתיו

פרק ג

"אפילו דאגתי בטעות להסביר להם להם את הסביבה, אתם חייבים העמיד את זה לזכותי!"~קושפניס

לרגע, כל מה שראו היה אור בוהק במגוון צבעים. מייק נחת ישר על קושפניס והפיל אותו, אמלי קפצה על ההזדמנות להשתחרר במהירות, היא נעמדה ועזרה למייק לקום, ממש לא היה לה בא לעזור קושפניס, הוא קם בכוחות עצמו וניער את בגדיו "הו תודה לך על העזרה" הוא אמר בעצבים גלויים "לך לעזאזל" אמרה לו הוא החזיר לה מבט "אבל זה שלושה קילומטר מכאן! מה אני כבר אמצא שם חוץ משדי גווינו?" אמר והצביע בכיוון הכללי שמאלה, אמלי קירבה את גבותיה, קושפניס ממש מבלבל. היא בהתה בצדידותו של מייק כשעיניו שבצבע כחול-טורקיז כעייניה סרקו את האזור, הוא הפנה לה מבט בחזרה, "בחיי לא שמעתי על מקום כזה" הכריז קושפניס גילגל את עיניו והצביע בתנועה רחבה על המדרון המדושא שלפניהם "זה כי מעולם לא היית במקום מיוחד כמו זה, אתם בני אנוש עם הרבה מזל שאתם מקבלים אפילו להציץ במקום הזה. אבל אל תדאגו, אתם לא תוכלו לספר לחבריכם עם המקום הזה, אתם עדיין בחיים רק כי אני מעדיף בשר טרי" אמלי ומייק החליפו מבטים מהירים וחיוך הסתנן לשפתיו של קושפניס "טוב הגיע הזמן לחזור הביתה כמנצח" הוא הכריז ופוקק את אצבעותיו, הוא ניסה ללכת ולא שם לב שמייק דורך על שרוך נעלו, הוא השתתטח על פניו הוא קם שוב בפרצוף זועף וניער את בגדיו "אמרתי הולכים!" מייק הסתכל עליו בשיעמום "קודם, איפה אנחנו" אמרה אמלי ביובש קושפניס גילגל את עיניו "כבר אמרתי לכם, במנורטייס" אמר. לפתע עיניו ריצדו אל מאחורי אמלי היא הסתובבה ואראתה את הש ע ר מנצנץ בגווני חום"צהוב וכתום, כעלי שלכת, הוא בלט מאוד על רקע הדשא הירוק עד כדי לא טבעי שכיסה את כל הגבעות שבאזור. אמלי מיהרה לקחת אותו לפני שקושפניס הספיק לזוז בכלל, היא חייכה אל מייק "אני אשמור את המתנה ממך" קרצה לו והוא צחק "עכשיו, איפה אנחנו?" חזר מייק, קושפניס נשף בכעס "אנחנו פונים לשם" הוא הצביע ימינה, אמלי זכרה שזה הכיוון ההפוך מעזאזל "לכיוון אלדורדו-" הוא ניסה להמשיך אבל אמתי קטעה אותו "אלדורדו? זה לא מקום שהספרדים חשבו שנמצא באמריקה? 'עיר הזהב'?" הוא גילגל את עיניו "בני האנוש אף פעם לא הבינו באמת על מה הם מדברים בשום נושא! אלדורדו מאוד קרובה לאטלנטיס, שבגלל שהייתה שער המעבר תושביה כדמותי דומים לבני האנוש משם האגדות שלכם על זומבים, ערפדים, פיות, אנשי זאב ודומיהם. בגלל התזוזה של השער כמה אנשים נכנסו באזור אמריקה שלכם ויצאו באטלנטיס, הם המשיכו ללכת עד שהגיעו לאלדורדו, שבה שוכנים כל מתנשאים האלה, שהאמנתם במהלך הדורות בכוחןת הקוסמיים שלהם ובשליטה שלהם במציאות,האנשים האלה חזרו וסיפרו לכולכם על עיר של זהב ומאז כולכם חוזרים ומחפשים אותה אבל השאר שינה את מקומו" הוא משך בכתיפיו. קושפניס החל ללכת ומייק ואמלי בעקבותיו. מייק הסתכל על אמלי, בהבנה שהיא כל מי שהוא הולך לבלות איתו את הזמן הקרוב, הוא הסתכל על הצורה שבה התנפנף סערה הארוך השחור כמו שלו ועל אפה הקטן, שהוא ידע שאחד זהה לו יושב על פרצופו, מייק ידע למה תמיד בנים רדפו אחריה, היא הייתה יפייפיה, עם שפתייה הבשרניות, עורה החלק, ולחייה הסמוקות מעט, למיק לעומתה היו נמשים באזור האף, אבל בנות מתו עליהם. שניהם היו רזים, אבל לא צנומים, למייק היו שרירי בטן לא רעים ולאמלי היו קימורים נשיים מאוד, היא הייתה נמוכ ממנו והגיעה לו לאף, אבל עדיין הייתה גבוהה יותר מחצי מבנות שכבתם לפחות. הם שניהם היו לבושים כרגיל, הוא בחולצה אמריקאית בצבע אפור כהה עם שרוולים ירוקים, אמלי הייתה זו שהמליצה לו לקנות את הצבע הזה, היא אמרה שהוא מבליט לו את העיינים, הוא לבש ג'ינס ישן ונעל נעלי ספורט בלויות. אמלי לבשה חולצה בצבע טוקיז עם צווארון וי ומעליה ג'קט שחור שהיא מצאה בארון של אימם לפני שנתיים, גם היא לבשה ג'ינס ישנים שהשתפשפו עם הזמן ונעלה את נעלי הספורט שהיו לה בשלוש השנים האחרונות, מזל שהיא לא גדלה ברגליים, זה חסך כסף, ואצלם כל אגורה שינתה. לא היה אפשר לטעות בשאלה האם הם אחים, מייק חייך לעצמו, הוא החליט לעודד את רוחה, "יצאתי לטייל, עם תיק וגם מקל..." הוא זמזם, היא מייד חיכה והמשיכה אותו "מים וכובע, כי לא אשב בצל" הם הסתכלו אחד על השני ושרו יחד את הפזמון החוזר "טם טם טטם טטם, באתי לראות את העולם! טם טטם טם להכיר פה את כולם!" הם מייד התחילו לצחוק וקושפניס הסתכל עליהם במבט מוזר "מה אתם עושים?!" שאל בטון נגעל "זה שיר שאבא שלנו היה שר לנו כשסיפר לנו איפה הוא היה" הסביר מייק "הוא היה שר את זה עם תנועות פנטומימה של מה שסיפר" הוסיפה אמלי, קושפניס עדיין הסתכל עליהם מוזר. היא משכה בכתפיה ופנתה למייק "הלכתי בשבילים, מליוני צעדים" היא המשיכה לשיר כאילו קושפניס לא היה שם ומייק השלים אותה "פגשתי אנשים, באלפי כפרים" ושוב הם שרו בקול גדול "טם טם טטם טטם, באתי לראות את העולם! טם טטם טם להכיר פה את כולם!" הם שוב פרצו בצחוק "די. תפסיקו. זה דוחה." אמר קושפניס ביובש "דוחה?" שניהם הסתכלו עליו "כל האהבה הזו. כל השמחה הזו. פשוט דוחה" הם קרבו את בגבתיהם בפרצוף תמה ואז אמלי הוציאה לקושפניס לשון ומייק לא יכל להתאפק ופרץ בצחוק שהדביק את אמלי קושפניס הסתכל עליהם בכעס, הם צחקו עד שכאבה להם הבטן. מייק מחה דמעה של צחוק והניח את ידו על כתפו של קושפניס "תירגע בנאדם, תשתחרר" אמר לו, קושפניס העיף את ידו בברוטליות "אני לא בן-אדם, חתיכת בן ביבים. אתם תירוץ עלוב לצורת חיים, אני בן בהן. אני לא ארגע או אשתחרר איתכם בני אנוש" אמר בזעף. "אוקי, בסדר. מה שתגיד" אמר מייק בטון מתגונן תוך שהוא מרים את ידיו. הם המשיכו ללכת בשתיקה מעקה, היה נעים, השמש זהרה בין ענני הנוצה הלבנים, האדמה הייתה מרוצפת פרחים צבעוניים והדשא ועלי העצים היו כל כך  ירוקים שאמלי הרגישה שהם מסתובבים בגן עדן, למרות שלא ממש הבינה איך קושפניס יגיע לגן עדן. לאחר כשעה מיק הכריז "אני רעב" "מה?" שאל קושפניס מבלי להסתובב אפילו "לא אכלתי מהבוקר, אני רעב. ולמען האמת גם דיי צמא" אמר מייק שוב קשפניס מלמל משהו על כך שבני אנוש עלובים לא יודעים לדחות סיפוקים וכמה שהו מתגעגע לחברת בני בהן שוב "בואו" אמר בקול וסטה מהמסלול שבו הלכו, לאחר כמה דקות הם שמעו פכפוך של מים ולאחר כמה נוספות הם ראו נהר שזרם לאטו, על גדת הנהר צמחו שיחי פטל "מספיק טוב?" שאל קושפניס בחמיצות "הו בהחלט!" אמרו מייק ואמלי יחד. הם ירדו על ברכיהם, מילאו אות ידיהם במים המתוקים ושתו מייק פלט קול של הנאה. לאחר כמה לגימות, הם קמו והחלו לחפש פירות על השיחים "וואו תראי איזה גודל!" צעק מייק לאחר רגע והרים את ידו שבתוכה פטל אחד בגודל של אגרוף, עיניה נפערו מייק קטף עוד שלושה פרות והם התישבו על אבן, חלצו את נעליהם וגרביהם וטבלו את רגליהם במים הקרירים והחלו לאכול, הפירות היו מתוקים ומלאים מיץ כל כך, הם לא טעמו דבר טעים כמותם בחייהם.לאחר שסיימו, מייק השפריץ על אמלי מים בעזרת רגלו, היא צחקה וחזירה לו, ובמהרה זה נהפך לקרב מים. שניהם היו רטובים עד לשד עצמותיהם וצחקו בפראות בעוד קושפניס ישב בצד בפרצוף זועף. לפתע אמלי עצרה והביטה סביבה "מייק" אמרה ברצינות ומייק מיד הפסיק לצחוק "קרה משהו?" שאל "לא, לא זה לא זה" היא הרגיעה אותו "פשוט..." המשיכה בהיסוס "זה לא נשמע לך מוכר קצת? ארץ שנראת מדהים, כמו גן עדן, עם פירות ענקיים... ש... לפי דבריו של קושפניס... מלאה ב... מפלצות?" אמרה במבט מלא משמעות, המבט על עיניו התערפל, הוא מיהר לצאת מהמים ואמלי בעקבותיו הם לבשו את נעליה  והתחילו לטפס על גבעה קרובה, קושפניס עקב אחריהם בעניין, סוף סוף הם עושים משהו שלא כולל צחוק והנאה. הם הסתכלו מסביב ואז זה לזה בעיינים ומייק הנהן לאט "כן בהחלט מוכר לי" אמר "אבל זה אומר ש-" "אבא לא השתגע" הוא קטע אותה "הוא פשוט היה פה"