שער הסתיו

פרק ח'

"ואז, האינסטינקט החייתי השתלט עלי"~אריק ג' תומסון

בזמן שמייק וקושפניס התקדמו ישר לכיוון אלדוראדו, אמלי אריק וג'ולייט החלו להקיף את העיר ממרחק בטוח, מצמצמים את עניהם לחרכים כדי להכניס כמה שפחות מהאור המסנוור. "עכשיו אני חושבת על זה, אנחנו בערך שלושה קילומטרים מאלדוראדו, ואנחנו מקיפים את העיר, בערך חצי מעגל, מה שאומר שזו הליכה של בערך תשעה וחצי קילומטרים," אמלי הסתכלה מעלה כדי לאשש את תחזיתה "אני לא חושבת שנשאר לנו מספיק זמן אור לזה" היא בקושי יכלה לראות את דמויותיהם של אריק וג'ולייט כשהם הנהנו "אבל" ג'ולייט ספקה כפיה "עם העיר פה ליד אני לא חושבת שיש לנו צורך באור נוסף" "אלא אם כן..." נכנס אריק לדבריה והעביר את מבטו בינהן "היא רק מחזירה אור, עשוייה ממתכות יקרות ויהלומים" אמלי קמטה את מצחה "אבל אז היא תזהר מהירח" אריק וג'ולייט הסתכלו זה על זו "לא הייתי סומך יותר מדי על הירחים פה, מופעי הירח פה לא ממש סדירים... ויש פה ארבעה ירחים שנעים במעגליות סביב הפלנטה, אחד אדום אחד כחול אחד ירוק ואחד צהוב..." משך בכתפיו "ארבעה עצמים הסובבים עצם מרכזי? זה נשמע כמו מה שקושפניס אמר לי ולמייק לפני שהוא גרר אותנו לפה" אמלי קימטה את מצחה "ואנחנו הגענו דרך שער הסתיו, השער של כדור הארץ, אז... הירח האדום, הוא עולה משם?" שאלה תוך שהיא מצביעה על הכיוון הכללי שממנו הגיעו. אריק וג'ולייט הסתכלו עליה מופתעים "זה אומר לך משהו?" שאל אריק ובו זמנית שאלה ג'ולייט "אתם פה רק יום אחד?" שניהם מרימים גבות להבעת פנים של 'את צוחקת עלי?' אמלי הנהנה לשניהם במהירות "כשנתאחד שוב, נחקור קצת את קושפניס, ככל הנראה הוא יוכל להאיר את עינינו" אריק וג'ולייט הנהנו בשקט

הם המשיכו ללכת בשתיקה עד שאצלי קטעה את השתיקה "אז אנחנו צריכים לקצר" היא אמרה בהחלטיות "אבל האור..." אמר אריק, מזכיר לה את הסיבה שבגללה הם הולכים במרחק הזה בכלל, "אז ניתן ידים וכל אחד בתורו יוביל, והשאר יתנו לעינים שלהם מנוחה, חוץ מזה שאם נישאר עם הגב אל העיר אולי זה יקל עלינו" ענתה אמלי בפשטות ושלחה יד לכל אחד מהם כדי שיאחוז בה "קדימה, אני אוביל ראשונה, רק תזכירו לי איפה הנקודת מפגש שלנו" ביקשה ואריק הצביע על צמד העצים, אמלי הנהנה "טוב, סגרו את העינים" היא אמרה להחלה למשוך אחריה את שניהם אל תוך האזור המסנוור, מכיוון שהעיר הייתה מימינם ואריק משמאלה היא הפנתה אליו את ראשה, היא בחנה את פרופיל פניו מבין ריסיה המצומצמים ונאלצה להודות שהוא נראה טוב, טוב מאוד למען האמת, אפו הישר התאים בדיוק לעיקול שפתיו הבשרניות וריסיו הונחו בעדינות על עצמות  הלחיים הגבוהות שלו, שריריו בלטו מתחת לעור הכהה, היא הרגישה את ידו החזקה שאחזה בידה בעדינות, רכה חמימה ויבשה כנגד עורה, חזהו השרירי עלה וירד בקצב איטי וקבוע, הוא היה רגוע, הוא סמך עליה, לעומתו, בצד השני, אחיזתה של ג'ולייט התהדקה והתרפתה ללא הרף, ידיה הזיעו, היא כנראה ממש התקשתה בתרגיל האמון הזה.