מסובכת

*אזעקה*

''אימא!!!'' צעקתי הכי חזק שאני יכולה..

''תרוצי בובי, אני כבר אבוא'' היא צעקה אבל לא באמת חשבתי שהיא מתכוונת לזה שאני ישאיר אותה בחדר כשיש אזעקה!

רצתי אליה הכי מהר שאני יכולה, ושמתי אותה על הכיסא גלגלים שלה, ורצתי איתה ביחד לממ''ד.

''מהר אימא, שלא יפגע בנו''

סגרתי את הדלת של הממ''ד והתחלתי לבכות...

למה, למה אני חייבת לחיות בפחד כזה שבכל יום אני יכולה בקלות למות בגלל הערבים האלה שלא אכפת להם, ורק רוצים את המדינה שלנו ושאנחנו נמות ..

''די בובי, אל תבכי, זה ייגמר בסופו של דבר, אנחנו יותר חזקים. את תיראי בובי זה ייגמר...'' אימא אמרה וניסתה להרגיע אותי ובדרך גם את עצמה... לא נירגעתי, פחדתי. עליה. יותר מעליי...

אני אביה סיאם, בת 15 משדרות ...

אימא שלי, מיכל, האימא הכי חזקה ואמיצה שאני מכירה!!

בגיל 17 היא הלכה עם חברה שלה לקניון ורדפו אחיהן שני ערבים, הן רצו ורצו, והם היו חמושים, הם ירו לה ברגליים ומאז היא נכה, עם כיסא גלגלים.

אבל היא הגיבורה שלי , גם עם כל המשברים שלנו היא תמיד לצידי ואני לצידה , מאז שאני מכירה את עצמי אני עוזרת לה ולא משאירה אותה לבד .

אבא שלי , שעכשיו במילואים , בצבא .. במלחמה הזאת !

הוא נוח סיאם , האבא הכי חמוד שאני מכירה , הוא עושה הכל כדי שיהיה לי ולאימא הכי טוב.

אחותי הקטנה מאיה, היא בת 6 והיא לא ממש יודעת מה קורה , היא יותר מאמינה שזה משחק , משחק שעוד מעט ייגמר ... אבל לא בטוח אם הוא ייגמר , אני הפסקתי להאמין שהכל יהיה בסדר . טוב , אז זה ייגמר , ואז מה ? אחרי חודשיים זה יקרה שוב ..

'' אביוש, מה עושים ? '' מאיה שאלה אותי.

'' מאיה את זוכרת שאמרתי לך שזה משחק נכון? אז בחלק הזה של המשחק אנחנו מתחבאים פה כדי שלא יימצאו אותו ונהיה בטוחים ! '' אמרתי בעצבות , כי אני משקרת לה , ומתישהו היא תצטרך לדעת שאנחנו בסכנה ...

'' בנות , מישהי רעבה ? '' אימא שאלה , והאמת , הייתי מתה מרעב , לא אכלתי כל הבוקר מאז שקמתי ועכשיו כבר 3 בצהריים ..

ביקשתי מאימא טונה , זה מה שהיה בשימורים שלנו , טונה , תירס, שעועית ,דקלים , זיתים ירוקים ושחורים , פטריות , והיה גם פיתות כאלה שאימא קנתה לנו היום בבוקר והשאירה בממ''ד , אז אכלתי טונה עם תירס ...

שיחקתי קצת עם מאיה במונפול , ורגע לפני שזכיתי בהמון כסף שוב נשמעה האזעקה ... זה היה מחריד , למזלנו שהיינו כבר בממ''ד ..

שמענו את ה: *בום* הענק , וראינו עשן דרך החלון וכמה בתים מתפוצצים , חמישה רחובות מתחתינו! ברחוב שקדיה , אני למזלי גרה ברחוב הברוש.

יש לנו מזל.

כל לילה וכל היום אני חושבת על אבא שלי , מה הוא עושה עכשיו ? האם הוא בעזה ? האם הוא פה ? הוא חי .. ? כל הזמן אני חושבת לעצמי איך בכול אזעקה הבעיות שלנו כבר לא חשובות .... ואת מבינה שאשכרה את נלחמת על החיים שלך . נלחמת שלא יהרגו אותך , שלא יפגע בך רסיס הכי קטן ..