מסובכת

פרק 4

זה לא היה משחק, זה רק היה כמה דקות שרציתי שמאיה תשכח מהעצב שחונק את כולנו, אני עוד גדולה , אני מבינה שיכולה להיות מלחמה בכל רגע, בייחוד שהאירנים האלה מאיימים עלינו על מלחמה..

אני אישית מפחדת, ואפילו הכנתי את כל הדברים שצריך בממ''ד למלחמה,

שמתי שם שישיית מים, חוברות תשחצים, טישו, מגזינים, טושים, דפים, ושימורים.

אני הכנתי מן סרטוט איפה כל דבר יהיה , סרטוט של המזרונים, איפה כל אחד יישן.... הכל מסודר, כאילו אני מזמינה את המלחמה לבוא לישון אצלנו.. 

כן, כל מי ששואל את עצמו או אותי על המ''מד עצמו הוא מאוד מסודר ומאורגן.

יש בו גם דלת לשירותים ומקלחת בין המזרון שלי לשל מאיה.

יש במ''מד הכל , בארון שירות שהוא ענקי יש את כל השימורים והמים והמצעים והכל ובארון משחקים יש משחקים ובעיקר בגדים.

אני לא אוהבת להיות במ''מד , תמיד יש הרגשה של עצב כשאנחנו שם, אנחנו ניזכרות באבא שהיה ישן עם אימא במזרון הזוגי , והוא היה נותן לה את מירב המקום בגלל שהיא נכה ברגליים.

לפעמים אני חושבת , למה שאבא ירצה להיות עם אישה כמו אימא שלי ? הרי אבא שלי צעיר, הוא ניראה טוב , מה הוא עושה עם אישה נכה? כשהוא יכול להשיג כל אישה אחרת .. ?

לא שאני משמיצה את אימא שלי , בחיים לא ! אני מאוד אוהבת את אימא שלי , ואני מאוד שמחה שאבא בחר בה , וכשאני שואלת אותו, מה גרם לו לאהוב אותה הוא תמיד אומר לי :'' אימא שלך אישה מיוחדת, גם כשהיא נכה זה לא מגביל אותה בדברים אחרים חוץ מללכת ולשחות, היא יכולה לעשות הכל, וזה שהיא אמיצה וחכמה ומאוד יפה , זה מה שגורם לי לאהוב אותה, צריך לדעת להסתכל על האופי, לא רק על היופי. ''

תמיד אני מתפעלת מחדש, הוא ממש גיבור, הוא אוהב אותה,

גם אני רוצה מישהו לאהוב ככה והוא גם יאהב אותי.

'' בנות, אני רוצה לדבר איתכן קצת,  איך אתן מרגישות ? '' אימא שאלה.

''איפה אבא ? '' מאיה שאלה, כנראה שהמשחק ממש הרחיק אותה מהמציאות והיא כבר לא זוכרת כל מה שקרה ב10 דקות האחרונות .

'' אבא במילואים .'' אמרתי.

'' מילואים זה טוב ? '' מאיה שאלה.

לא ידעתי מה לענות לה, הבטתי באימא והיא אמרה משהו על המילואים, אני כבר לא הקשבתי, אני הרגשתי שאני חייבת מעגל חברות לדבר עם ליה נועה ועמית.

הלכנו כולנו לעמית , עמית גרה רחוק מאיתנו, אני ליה ונועה גרות קרוב יחסית, כולנו גרות בשכונה ט' והיא בשכונה א' ..

כלומר יש בתוך שדרות מקום ששמו 'חלוקים' ששם אני נועה וליה גרות, ובמקום ששמו 'נופים' שם עמית גרה.

נסענו אל עמית באוטובוס, וישבנו בחדר שלה, ואני התחלתי לבכות.

הן ידעו למה, גם אבא של נועה במילואים והיא הבינה אותי ..

היא חיבקה אותי חזק עמית הלכה להביא לי טישו.

'' אני יודעת שקשה לך ואני מבינה את זה, אבל את חייבת לנסות להיות חזקה כמה שאפשר, בשבילך וגם בשביל מאיה ומיכל אימא שלך .. גם בשבילנו, אנחנו לא רוצות לראות אותך עצובה, זה שובר אותנו.

זה נכון גם לגבייך נועה . קשה לנו לראות אתכן ככה. '' ליה אמרה .

והיא צודקת.

'' אני אוהבת אותך ליה !!! וגם אתכן עמית ונועה, אתן החברות הכי טובות שיש בעולם '' אמרתי להן ונתנו חיבוק גדול גדול כמו שרק אנחנו יודעות.

ישבנו אצל עמית ודיברנו על עומרי , לא הזכרתי את דן כי אני לא רוצה שיידעו.

הטלפון שלי צלצל ועל הצג היה רשום 'דן סופר' אח של נועה .

''אני כבר באה, זאת מאיה, היא בטח חופרת כמו תמיד, תמשיכו אני שנייה באה.'' אמרתי וניסיתי להסתיר את הצג.

''הלו?'' שאלתי.

''הלו? זה דן, אח של נועה, מה נישמע אביה?'' הוא שאל ואני הרגשתי את הלב שלי מתפוצץ!!

''הכל טוב דן, מה איתך?'' שאלתי.

''סבבה, תגידי את רוצה אולי לבוא איתי לראות את הבכורה של 'הורגים בשבי 2 ?'' הוא שאל ואני צבטתי את עצמי, הייתי בטוחה שזה חלום!

בטח אתם שואלים את עצמכם איך דווקא לי הוא הציע? אז ככה, לפני שבועיים ישבתי אצל נועה וראינו את 'הורגים בשבי' ונועה השתעממה אז היא הייתה בפייסבוק, ואז דן בא כי הוא שמע את אוריל מנסה להרוג את דני והוא ניכנס ושאל: ''וואו, את רואה את 'הורגים בשבי' ?''

 ואני קצת לא הבנתי מה מיוחד, ואמרתי ''כן'',

והוא אמר '' וואו אני מת על הסרט הזה!''

''בוא תישאר לראות איתי.'' אני חושבת שהסמקתי באותו רגע.

הייתי לבושה לא נאה כדי להיות ליד בחור, לבשתי גופייה שקצת מבליטה את השדיים, ומכנס קצרצר וראו לי קצת את הישבן.

הוא ישב לידי והסתכל על השדיים שלי, הרגשתי לא נעים.. אז פשוט הרמתי קצת את החולצה. 

הוא החזיק לי את היד מתחת לכרית וחייך אליי.

ניגמר הסרט ונועה הלכה לשירותים,דן אמר שאני מאוד יפה בעיניו ונתן לי נשיקה בלחי קרוב לפה.

התרגשתי נורא!!

אז בקיצור הסכמתי ללכת איתו לסרט 'הורגים בשבי 2'.