תצילי אותי

•• פרק 3 ••

|| אשלי ||

האמת שהייתי כל כך מבולבלת, לא ידעתי במאה אחוז שזה אותו אחד וחשבתי לעצמי מה הסיבה שהוא ממלצר פה ואיך קיבלו אותו לפה בכלל, הכל היה כל כך מוזר. כאשר התקרבתי למלצר וראיתי אותו יותר טוב הבנתי שזה לא הוא אלא סתם בן אדם שממש דומה לו, אהבתי תמראה של המלצר. הוא היה נראה ממש טוב וכנראה שקצת בהיתי בו..

"ראית אותו אז ילדה ?" הוא שאל ולא הבנתי על מה הוא מדבר, "אה.. מ..ה על מה אתה מדבר.. ?" התחלתי לגמגם כמו טיפשה. פאק אשלי תתאפסי על עצמך. "שאלתי אם ראית לאן המלצר השני הלך" אמר בגיכוח קל, הובכתי ממש כי אני בטוחה שהוא הבין שבהיתי בו. אוף. "האמת שלא, סתם עברתי פה והעפתי מבט על הטלוויזיה" אמרתי, הוא העיף מבט על הטלוויזיה וממש נלחץ, הוא נשך את שפתיו מלחץ. אלוהים די אל תעשה את זה. "אה.. אממ.. אוקי תודה ילדה" אמר בלחץ, מה הוא כבר ראה שם ? כולה מדברים על נעדרים.. "אני לא ילדה, אני בת 20." אמרתי בפתאומיות, לא יודעת למה. אולי בגלל שאני שונאת שקוראים לי ילדה. "האמת אני קצת בשוק את נראית פחות" אמר בגיכוח, הוא העביר מבט על כל גופי, קרץ לי והמשיך בדרכו למטבח של המלצרים. וואטדפק ? מה קרה פה הרגע ? 'הוא מלצר בכלל, חסר לו מיליון רמות להגיע לרמה של הגבר שאני רוצה שיהיה לי' צחקתי מהמחשבה שבכלל חשבתי על זה. הגענו למלון לאחר החתונה, עייפים אך מרוצים. טיילור התחתנה וכולם מאושרים. זהו אני הלכתי סוף סוף לישון!

קמתי בבוקר הפוכה מהרגיל, קראתי מהריפלקס למוניקה, העוזרת בית שלנו וניזכרתי שאני במלון. אוף. הלכתי לצחצח שנייה ובדיוק קיבלתי הודעה בהודעות הרגילות-

'לקח לי קצת הרבה זמן לשלוח לך הודעה' וואט?

'מי אתה..?' החזרתי לו,

'את לא זוכרת אותי?' שאל, לא עניתי לו. נילחצתי ממש.

'אני יודע שאת רואה כל הודעה, תעני.. זה אוסטין.' ענה,

'אוסטין?.. אני לא מכירה שום אוסטין..' עניתי, מוזר..

'את לא הכרת שום מלצר בשם אוסטין ?' שאל, כיווצתי את גבותיי, חשבתי קצת. והבנתי.

'אני חושבת שאני מבינה מי אתה חח, אבל איך השגת את המספר שלי?' באמת הייתי קצת בשוק שיש לו את המספר.

'עזבי את זה, רוצה ניפגש?' שאל בפתאומיות, ואוו בן אדם תוריד הילוכים, אני לא מכירה אותך. סיננתי אותו. ולא סתם סיננתי.. הוא שלח עוד מלא הודעות ואפילו התקשר כמה פעמים עד שהוא נכנע והבין שאני לא אענה לו..

בצהריים ירדתי למטה לחדר אוכל, תקף אותי רעב מפחיד. התקשרתי לקלואי כדי שתירד גם היא אך היא לא ענתה לי כנראה שהיא וג'יימס חגגו בלילה, לא כמו טיילור ולוקאס שחגגו את החיים אבל חגגו, גיכחתי לעצמי מהמחשבה שכולן כבר התבגרו, אחת התחתנה השנייה בדרך להתחתן ורק אני בדד. אלוהים אני פשוט לא מבינה למה אני לא מצליחה להכניס אנשים לחיים שלי ולסמוך עליהם אחרי האקס האחרון שלי שפשוט עזב כשנהיה לי קשה, אני חושבת שעניתי לעצמי על התשובה.. עזב כשנהיה לי קשה.

רציתי אולי לטייל קצת בעיר, הרבה זמן לא הייתי פה, אני זוכרת חופשה משפחתית שהייתה לי עם ההורים שלי והאחים הקטנים שלי, אהבתי לטייל עם המשפחה שלי, עכשיו אנחנו מטיילים פחות כי העסקים של אבא מאוד יתקדמו מאז אבל אנחנו משתדלים לא להזניח את המשפחה, כי שמעתי לא פעם ולא פעמיים על משפחות עשירות שההורים פשוט שוכחים שמסביב לכל השפע של הכסף יש ילדים, ילדים שמתים לקבל את החיבוק של אבא ואת הנשיקה של אמא. אני מודה לאלוהים שההורים שלי לא כאלה, ההורים שלי יהרגו את עצמם בשבילנו, ההורים שלי עובדים כל החיים רק בשביל שלא יחסר לנו כלום, כי אני זוכרת שאבא פעם אמר לי 'אני עובד כל כך קשה, רק בשביל שלא יחסר לכם כלום כמו שלי היה חסר כשהייתי ילד' אבא נולד למשפחה מאוד ענייה, ובכל הקשיים שלהם הוא למד. הוא לא רצה חיים כמו של ההורים שלו. הוא רצה חיים, חיים אמיתיים. והוא קיבל אותם.

בתוך כל המחשבות, ובאמצע הביס שבאתי לתת לטוסט שלי נכנס מדלת המלון, המלצר, בעצם אני די בטוחה שזה אוסטין. ככה הוא אמר לא ?

בנות, תגידו ותצביעו זה ממש חשוב! כשאתן מצביעות אני מעלה יותר מהר פרקים, אוהבת מלא ותכתבו לי מה אתן חושבות בינתיים על הסיפור, עוד מעט יהיה נקודות מבט שונות💓