קו הגבול

לא רוצה

שחר שאל את עצמו בפעם המיליארד היום למה אמא שלו שלחה אותו לחדר.
הוא חזר אליה פצוע,חבול ובוכה.

אז...למה שהיא תשלח אותו לחדר?

אולי זה כי הוא גנב את הממתקים שהיא החביאה לפורים?
לא.
אולי זה כי הוא לקח לאחיו את הצעצוע ולא הסכים להחזיר?
גם לא.
אז אולי כי הוא דרך על קקי של כלב ומרח אותו על הקיר?
...לא.

טוב,היא נראתה ממש כועסת כשצעקה עליו.
אז הוא כנראה עשה משהו.
משהו רע.

'מה היה כל כך רע' שאל את עצמו שחר. 'שהיא שלחה אותי לחדר ככה,בצרחות ואיומים,כששניה לפני היא חיבקה אותי ונישקה אותי ולא הסכימה לשחרר?'

שחר הביט בידו החבושה.
אולי בגלל זה היא כועסת?
ממש לא.

שחר הביט בשפשוף שברגלו.
אולי בגלל זה?
לא ולא.

היא לא תכעס מכאלה דברים.
זה חייב להיות משהו רע,נוראי ומסוכן,ששחר כנראה עשה,או שהיא סתם חיפשה על מי להוציא את העצבים.

לפתע נשמעה דפיקה על הדלת.
בלי לחכות למענה,נכנסה אמא של שחר.
"היי" אמרה. "איך אתה מרגיש?"

'רע מאוד' חשב לעצמו שחר, אבל במקום זה ענה: "בסדר".

אמו חייכה. "יופי.אתה רוצה לצאת אלינו ולדבר קצת? הרבה זמן לא שמעתי ממך אף מילה"

"שמעת ממני הרגע" אמר שחר. "והרגע. והרגע.והרגע.והר-"
"בסדר,אני שומעת ממך כל הזמן. אבל מה קורה בבית הספר?"
"הכול בסדר"
"ובלימודים?"
"בסדר"
"והמורה נחמדה?"
"היא בסדר"
"אתה רוצה לקפוץ באנג'י?"
"בס-היי!"

היא צחקה.
"בוא,תצטרף אלינו"
"לא רוצה"
"נו שחר"
"לא רוצה"
"שחר"
"לא רוצה!"
"תעשה מה שבא לך" היא עזבה את דלת החדר.

שחר רטן.
אפילו לא סליחה,אפילו לא 'תשמע,אני מצטערת שצעקתי עליך' או 'אתה רוצה גלידה?'
ברצינות,מבוגרים לא יודעים לבקש סליחה.

בלי ששם לב החל שחר לחשוב על אחמד,אותו הילד שהציל אותו.
למה הוא הציל אותו?
למה הוא רוצה להיפגש איתו שוב?
למה הוא מחה את הדמעות?
למה אחמד כל כך מעניין?

תמיד סיפרו לשחר שערבים רעים,רוצחים,מחבלים,שאסור לדבר איתם,או להיות בקרבתם,כי אחרת הם יפוצצו אותך.

אבל זה לא נכון.
אחמד שונה,יש בו משהו מרגש ונחמד,ובאמת לא נראה כאילו הוא באמת הולך לפגוע בו.

אבל מה עם הוא רק עושה את עצמו?
מתחמן עליו,וכשיבוא הרגע,הוא יתקע לו סכין בגב. תרתי משמע.

שחר פחד.
שחר שמח.
שחר כעס.
שחר פחשחכעס.
כן,זו המילה המדויקת ביותר.

שחר לא ידע מה אחמד יעשה או לא יעשה,אבל היה לו ברור:

הוא לא הולך לפגוש אותו יותר.