הפרק הקודם:
" הוא לא יכול לקום", אייל בא לעזרת חברו מתוך הג'יפ, "הרגל שלו נישברה בצניחה".
ולרי נאנח, "חפה עלי ,אנטון," הורה לחברו תוך כדי שהוא עוזר לאלי לקום.
" טוב, ניקח אותו למרפאה ואחר כך ניקח אותם לתחנה", קבע המפקד.
המשך...
העיר נגלתה לעיניהם באורות ניאון מסנוורים.
השמש כבר שקעה, והחשיכה ירדה על הארץ.
הם אומנם לא ציפו לראות בקתות קש ובארות מים, אבל התפתחותה של העיר גרמה להם להתפעלות.
הרכב חנה ליד מבנה בן קומה אחת. באופן מפתיע, לא נירשם עליו דבר. אייל, שציפה למבנה משטרתי מאיים עם גדרות תיל, אנשים חסונים בעלי פני ברזל המתרוצצים אנה ואנה ניידות נכנסות ויוצאות, הופתע.
"הגענו?" תמה בקול.
"עוד לא. זאת מרפאה, בשביל החבר המוכשר שלך. נתעכב כאן עשר דקות ונמשיך לתחנה". המפקד פנה אל אלי ופקד:"צא".
"אני לא יכול". אייל לא ידע אם אלי באמת לא מסוגל לזוז או שהוא משחק את הפצוע עד הסוף.
המפקד פלט גידוף לא ברור והורה לאנשיו:"אנטון, תמוך בו. ולרי, גוון כוון אליו את הנשק, שלא יחשוב את עצמו לגיבור גדול יותר ממה שהוא מסוגל להיות, וינסה לברוח. אני בנתיים אוריד את העציר השני".
"בישביל מה להכניס גם אותו למרפאה?" תמה ולרי, "הוא לא פצוע".
"אהה, ולדעתך הוא ישב כאן בשקט ויחכה כמו ילד טוב עד שנחזור,נכון?" לגלג המפקד בציניות, "הוא בא איתנו".
אור הניאון המסנוור שקידם אותם בתוך המרפאה היווה ניגוד גמור לחושך שכבר שרר בחוץ.
"מה...מה קרה?" שאלה המזכירה בבהלה. אייל תהה בליבו אם הם נראים כולכך נורא, בייחוד אלי.
"כלום קרה איפה דר' איוונוב ?"
"ממ...מ...מטפל במישהו, בתוך הח...החדר..." גמגמה .
"שיפסיק את הטיפול", אמר המפקד בגסות, "אני צריך כאן עזרה. יש לכם חדר ריק?"
"כן". היא קמה, בטוחה קצת יותר בעצמה, והובילה אותם לחדר הפנימי, שהיה ריק מאנשים ומלא בציוד רפואי. "זה החדר של דר' זבגנייב, הוא כבר סיים והלך".
"מצוין. כעת תודיעי לדר' איוונוב שאלכס כאן והוא צריך אותו דחוף".
"בסדר". המזכירה יצאה לשליחותה, ואלכס השתלט על החדר כליל. הוא הורה לאייל לשבת על כיסא הרופא שאנטון עומד מולו ומכוון אליו את אקדחו, ואילו את אלי העלה על מיטת הטיפולים, תחת איומי אקדח של ולרי. אלי נאנק בכאב בשעה שהועלה על המיטה, לא בעדינות יתרה, אבל ולרי לא התרשם שהוא פצוע, והוסיף לכוון אליו את האקדח.
הדלת נפתחה, רופא בגיל העמידה נכנס. חלוקו הלבן מקומט מעט, והבעה דאוגה על פניו.
"שלום דוקטור", אמר המפקד במידת מה של נימוס, "אני צריך שתגבס את הרגל של האיש הזה, שאמור להגיע כמה שיותר מהר לחקירת המשטרה".
הרופא הנהן, וקרא לאח מן החדר הסמוך, הוא ניגש אל המיטה ובחן את רגלו של אלי.
"כמה זמן כל זה יקח?" שאל המפקד.
"צילום, פענוח, הוצאת רסיסים, גיבוס, תפירת החתך...כל זה בהנחה שהוא לא יצטרך ניתוח... שעה בערך, הכי מהר".
אייל הביט סביבו. מרפאה גן עדן למטעני חבלה נוסח המחתרת. בלוני חמצן מלבי בעירה, חומרי חיטוי מכילים אחוז גבוה של אלכוהול המסייע גם הוא ללהבות להתפרץ. לו רק לא היה קשור ואלי לא היה פצוע. שתי עובדות הללו מאטות אותו מעט. השנייה יותר מהראשונה, כי להשתחרר מכבליו לא יקח זמן רב. אבל אלי...הוא ייאלץ להילחם לבדו.
ישראל
"נכון שאתה מרגיש כמו בתחילת השירות?"לחש בנצי ליהונתן כשעברו את הבידוק הביטחוני המחמירים לאירוע נוצץ, "כשאתה בהלם מן האכזבה, שאחרי כל האימונים המטורפים שעשית, אתה בסך הכול עושה בייביסיטר לאיזה נשיא..." הם היו רגילים לאירועים ממין זה, קוקטיילים יוקרתיים, פרחים, מוזיקה, הרבה אנשים...
"אתה יכול להתלוות אלי?" קול צונן, הבעה שאינה מגלה דבר.
"באיזה עיניין?" בנצי הרים אליו עיניים בשעשוע.
"אני כאן שואל שאלות. התלווה אליי, בבקשה בלי סצנות. אתה מוקף בארבע אנשים חסרי סבלנות עם אצבע עצבנית על ההדק".
"אין בעיה" הוא הניח את כוסו בצד, והצטרף אל איש.
בנצי הובל אל חדר קטן בפאתי האולם, והוכנס פנימה. בחדר ישבו שני אנשים.
"שב". ציווה עליו האיש.
בנצי התייבש, עדיין משועשע , "יאללה לחקירה".
הראשון בהם גחן קדימה:"אפשר לדעת מה אתה מחפש באירוע, בנצי שיין?"
" את הנשיא. למה, את מי אתה מחפש?" בנצי היה נינוח.
"בדקנו ברשימה, אתה לא מופיע בשמות המוזמנים".
"אתה רואה שהוכנסתי בלי שום שאלות"
"מישהו טעה"
" אתה יכול לברר עם אותו 'טועה' למה הוא הכניס אותי".
"מה המטרה שלך?" האיש פתח את המגירה והוציא אקדח.
"מי שלח אותך?" המשיך השני.
"אף אחד באתי לכאן כדי לפגוש בנשיא".בנצי ברר את מילותיו בזהירות.
"באמת?" לעג ברור בקול."הוא הזמין אותך אישית?"
"לא בידיוק אישית. אבל התבקשתי להגיע לכאן, ואתה יכול לבדוק אתזה עם ראש הממשלה"
"אני אבדוק", החוקר הוציא אזיקון שחור גדול והורה לשניים האחרים לאזוק את בנצי.".קשרו אותו ושימו עליו עין אני אברר מה הסיפור כאן".
בנצי לא נבהל מכך שידיו נכבלו, הוא ידע ששיחה קצרה אחת תפשט את המצב.
האיש חזר כעבור דקות ספורות "ראש הממשלה טוען שאין לו שמץ של מושג מדוע הגעת".
בנצי החוויר. "תנסה להזכיר לו את השיחה הבוקר".
"הוא לא יודע על מה אתה מדבר". האיש התכופף לעברו. "אתה רוצה להיות ישר יותר? ישלך כאן שותפים? למה הגעת הנה?". בנצי תהה אם גם יהונתן ניתפס, את יהונתן לא יסגיר, אבל מה קורה כאן? ראש הממשלה שכח? לא סביר, מעדיף להתעלם? למה?! האם נקלעו לפרשה מסובכת בין הממשל האמריקאי לישראלי?!
"אין לי שותפים, אבל אני מבטיח לך שאם תתן לי לדבר ישירות עם ראש הממשלה או עם אביעד , אבהיר את העניין במהירות". בתקווה שלא יסתבך.
" אתה חושב שיש לי זמן?"לעג החוקר, "תקשיב שיין, אנחנו יודעים עליך יותר מידי, בוא ניגמור את הסיפור במהירות. מי שכר את שירותך?"
"אף אחד!" הבטיח בנצי, בהלה אמיתי נשרזת בקולו.
"ישלך עשר שניות לדבר לפני שנתחיל עם הקטע הפיזי".
" אני מבטיח לכם, באמת. לא יודע איך זה קרה, אבל ראש הממשלה בעצמו הזמין אותי לכאן תנו לי לדבר איתו".
"לשם מה הזמין אותך?" הסתקרן החוקר
"לפגוש בנשיא".
"למה?"
בנצי החריש ראש הממשלה ביקש בצורה ברורה לשמור על סודיות.
החוקר התקרב אל בנצי בצעדים מאימיים ובעט בכיסא שעליו בנצי התיישב הכיסא נפל והחוקר התחיל לבעוט בבטנו של בנצי
"עכשיו אתה מוכן להגיד לי?"
"לא.."
החוקר המשיך...
לפתע ניפתחה הדלת...
"תפסיק!!!!!"
***
מי אתם חושבים שהוא?? למה חושדים בבנצי?? ואיך אייל יצליח לברוח עם אלי שפצוע?? כל זה בפרק הבא!!
אשמח אם תצביעו ותגיבו!!!❤
YOU ARE READING
התנקשות
Action"איפה רובנוב?!" טלטל אייל את כתפו של סאשה, מעוזריו הקרובים של האוליגרך " אה, מישהו ביקש ממנו להראות את הציור המקורי שנמצא בכספ...לאן אתה הולך?!" אייל זינק ממקומו. את אשר יגור, בא לו. הוא הזהיר והתריע ואיים, ורונרוב צחק לו בפרצוף. אם הוא קרא נכון את...
