התנקשות

פרק 4

"תפסיק!!!"
"אבל..." החוקר היה בהלם.
"ישלך כושר עמידות לא רע"
"מיסטר פרזינדנט", זיהה בנצי את הנשיא, ועבר לדבר באנגלית "מה...מה קורה כאן?"
"כלום",הנשיא דיבר באנגלית במבטא קל,"תרגיל קטן לראות לראות באיזו מהירות תפלוט את מה שאתה יודע,. לא שזה אומר הרבה אבל זה מדגם, ותסלח לחוקרים שלי".
"תודה רבה לכם באמת". בנצי נעלב מאוד, והביט בזעף בחוקר שחייך.
החוקר שלף לדרמן מתקפל וחתך את אזיקון והזדהה:"אני מוטי מתנצל על הברוטליות של ההיכרות הקודמת. ברוך הבא לשירות החשאי".
"מי אמר שכל כך מהר אני אבוא?"רגז בנצי באמת. "כל זה היה תרגיל???"
מוטי חייך חיוך נבוך מעט "אני מצטער אבל זה היה הכרחי. גם חבר שלך עבר משהו דומה, ואתה אגב לא ממש דייקת שאמרת שאין לך שותפים..."
"לא היה לי שום חשק שיהונתן יעבור את מה שאני עברתי". אמר בנצי, מציג גאווה פגועה.
"אפשר לדבר איתו בפרטיות?" ביקש הנשיא. החוקרים יצאו מן החדר...
בנצי ישב מול הנשיא
"אנשי השירות החשאי שלי לא מתלהבים, כמו שבטי הבנת מראש הממשלה שלכם",אמר, "אבל אני אף פעם לא חיכיתי שאנשים יתלהבו ממה שהחלטתי, אני את שלי קבעתי, והנחתי להם להרגיש איזו תחושה שהם רוצים. ראש הממשלה שלכם בחר בכם, וזה אמור להחמיא לכם מאוד, רציתי לראות אם אתה מתפרק מהר או לא. רציתי לראות כמה מהר תמסור את מה שביקשתי לא למסור".
לא ראית כלום, חשב בנצי
"על חבר שלך לחצנו קצת חזק יותר אבל התוצאות היו דומות יכולתם לגלות אבל לא גיליתם ובכל זאת בחרתם לשתוק אני חושב שיש לנו על מה לדבר. אני רוצה שתביא את האנשים שלך".
"זה כולל את שני האנשים ש...חקרו אותי?" עווית חלפה על פני של בנצי
"אתה וחבר שלך תחליטו את מי לצוות. אני צריך בסך הכול עשרה אנשים, אבל את הכי טובים".
את הכי טוב לא תקבל, הרהר בנצי.
"אני ארכיב לך צוות מהטובים שבטובים",החליט בנצי.
"מי היה הכי טוב אצלכם במוסד?" הסתקרן הנשיא.
אז הוא לא יוכל לחמוק ממה שחשב בשקט... "אייל גלבוע"
"אני רוצה גם אותו"
"הוא לא בארץ"
"כשיהיה יבוא"
"הוא לא יבוא"
"למה?"
בנצי נבוך,"ככה. הוא לא יעזוב את הארץ"
"הוא עדיין משרת במוסד?"
"לא"
הנשיא לא היה רגיל לקבל סירובים "אז אני רוצה אותו אצלי. לא משנה המחיר".
"זה לא עניין של כסף, הוא לא ירצה לעבור לארצות הברית", בנצי חש נבוך מאוד מן הוויכוח עם הנשיא.
"אני אבקש ממנו אישית", אמר הנשיא בנימה של אדם הרגיל שכל גומחותיו יתמלאו, "כי גם חבר שלך יהונתן אמר בחקירה הנפרדות שערכנו לו את השם הזה".
בנצי לא כלא את החיוך שאיים לפרוץ את מחסום שפתיו, איזו קבלת פנים תחכה לאייל כשיגיע...
אם ישרוד את המשימה שלו בשלום...
אוקראינה
אלי הובל לצילום והוחזר ממנו בכיסא גלגלים. בזמן בו המתינו לפיענוח נתוני הרנטגן, תפר הרופא את החתך שדימם מעל עינו של הפצוע. שתי הכוויות הקטנות נחבשו, והרוףא הכין את הציוד לגיבוס רגלו של אלי. כחלוף דקות אחדות הכניסה המזכירה את הצילום, והרופא בחן אתו בעיינים מכווצות "שבר" אמר קצרות. "כמו שחשבתי. אני אגבס את הרגל", הוא פנה לאלכס , "תזיז קצת את האיש שלך".
אלכס אותת לולרי שהתרחק חצי צעד.
הרופא גחן לעבר אלי, והחל לטפל בו בעדינות. האח הושיט לו את הנידרש לטיפול. עיני כולם היו מרוכזות ברופא ובמעשיו...
אייל, היושב בכיסא, הוציא סכין דקה וקצרצרה מן החפת שבשרוולו. הסכין הוסוותה היטב בתוך החפת העבה, והמתבונן בשרוולו לא היה מגלה דבר. לו היו ממששים אותו היו מגלים.
אייל חתך, לאט וביסודיות , את האזיקון. כיוון שידיו היו כבולות, לא היו בזווית האולטימטיבית לחיתוך, והוא נאלץ לפצוע אותן תוך כדי ניסיון להשתחרר, הבעת פניו נותרה חתומה ורגועה, גם כשדמו זרזף מעט, הוא קיווה שאיש לא שם לב לתנועות הקצובות, הזעירות, של כתפיו, או לטיפות הדם שהחלו לטפטף על הריצפה.
האנשים היו עסוקים באלי, ברופא ,באח,ולבד אנטון שכיוון אליו את האקדח, איש לא התעניין בו.
אייל המתין בדריכות להסחת דעת שבוא תבוא...
אלי פלט זעקת כאב קצרה כשהרופא נגע בעצם השבורה, אלכס סבב לשנייה.
אייל לא פעל לפי האינסטינקט. הוא אומן לפעול נגד הטבע האנושי. באותו שבריר רגע של זעקה, לא הוסחה דעתו אל אלי אלא אל אלכס.
הוא זינק כנמר, מצמיד סכין לצווארו של המפקד הצעיר "זרוק את האקדח", ציווה עליו
דממה משתקת.
עיני כל ננעצו בו. אנטון סבב וכיוון אליו את אקדחו, אבל ולרי, בתבונה, נותר מכוון את האקדח אל אלי. אייל הצמיד את הסכין אל צווארו של האיש בעוד מילימטר, "להגיד אתזה שוב?"
אלכס שמט את האקדח, "כל הכבוד". החמיא לו אייל בחיוך מתוק מדבש "תגיד לאנשיך לזרוק את הנשק".
אלכס נהם:"תזרקו את האקדחים".
השניים גנחו, והניחו את האקדחים על הריצפה.
"כולכם כולל הרופא והאח תעמדו ליד הקיר".ציווה אייל. האנשים לא זזו. אייל לחץ את הסכין עוד מעט על צווארו של אלכס,"האנשים שלך לא מצייטים לך?"
"תעשו את מה שהוא אומר!" נבח אלכס.
השוטרים בהו רגע באייל, העבירו מבטח מבולבל אל המפקד שלהם, ואז נעו, בהיסוס מלא חרדה, אל הקיר.
אייל פנה אל הרופא:"סיימת?"
"עוד לא". ענה הרופא באימה, אותה היטיב לכבוש, עיניו הביטו היישר בעיניו של אייל, לאייל השיב לו מבט נינוח, הרופא הופתע לגלות ניצוץ מבודח בעיניים הירוקות של אייל.
המפקד הביט באייל במבט רצחני.
הרופא סיים את הטיפול והתרחק צעד מרים את מבטו אל אייל ,"סיימתי"
"תודה, אלי, אתה מסוגל לעמוד?"
"לא כול כך, אבל אני גם טוב בישיבה". אלי ניסה להתיישב, אייל הורה לאח:"עזור לו".
האח ציית. אלי התרומם במאמץ, מפנה אל אייל מבט שואל. הוא עמד בקושי נתמך על מיטת הטיפולים.
"אלי תרים את האקדח שהשליח ולרי. ותכוון אל האנשים שכאן".
"מה אתה מתכנן?" שאל אלי בעיברית.
"תכף תדע". אייל שיגר לעברו חיוך, אך אלי הכיר את חברו מספיק זמן כדי לזהות את המתיחות שמאחורי סבר הפנים השאנן.
אלי כיוון את האקדח אל האנשים שעמדו ליד הקיר.
"המצב השתנה קצת, לא?" שאל אייל בנועם נהנה שאלכס רותח מזעם.
"היית רוצה! האנשים שלי יודעים שיצאתי לאסוף מבריחי גבול, המשטרה כולה תהיה בעיקבותך אם תעז...."
"שששש....", היסה אותו אייל, "ניראה לי שאתה לא כולכך מבין את המצב. אתם, אתה ואנשים שלך, בני ערובה שלי. האמת שאין לי דרישות גבוהות לכופר נפש, כך שלא כדאי להתחיל לזעום.אני בסך הכול רוצה רכב ארבע על ארבע עם מיכל דלק מלא ארבע בלוני רזרבה, שישה אקדחים עם עשר מחסניות לכול אחת שני רובים אוטומטיים עם עשר מחסניות נוספות וכמה לבנות חבלה".
"אתה מטורף"
"אולי, תוך כמה זמן אקבל את מבוקשי?"
"לא תקבל"
"זה היה חבל מאוד, כי לא אשחרר אתכם עד שיקבל את מה שאני מבקש".
"ממני לא תקבל".
המשך בפרק הבא...
***
האם אייל ישחרר אותם??יקבל את מבוקשו?? ומה יהיה כשיחזור לארץ??? הוא יצליח את המשימה שלו??כל זה בפרק הבא, מהפרק הזה הולך להיות מותח יותר ומאוד מעניין אשמח אם תגיבו ותצביעו!!!❤

אם אני יראה שלא מצביעים או מגיבים אז אני יעצור את הסיפור 😐❤