זה רק נדמה להם אבל הם בעצם לא מבינים.
הם לא יודעים מה זה לסחוב את כל המשקל הזה.
בגוף.
הם לא יודעים מה זה להיות החברה השמנה, מה זה לצאת לקנות בגדים, איך זה ללבוש בגד ים, איך זה להסתובב בפומבי עם אנשים יפיפיים.
הם לא מבינים למה אני שונאת כל כך להסתובב בקניון, למה אני שונאת כשמצלמים אותי.
הם לא יודעים למה יש לי פחד במה, למה אני מתעכבת שעות לפני שאני יוצאת מהבית.
אין להם שום מושג כמה זה קשה להתפשט מול האחד שאני אוהבת, כמה קשה לי להביט במראה.
אין להם שום מושג שאני שונאת מראות ושאני שונאת כשיש אחת כזאת לפני שנכנסים למקלחת.
הם לא ראו מעולם את כמות הדמעות,
את כמות הכאב.
לפעמים נדמה להם שאני עיוורת והם זורקים לי משפטים חסרי חשיבות.
הם לא מבינים שכשאת יודעת שאת מלאה, שכל המשקל הזה הוא שלך, את לא רוצה לשמוע עליו כלום.
את לא רוצה לשמוע שקרים. וגם לא אמת.
את יודעת הכל.
הם לא תמיד יודעים שגם להיות מלאה ולא שמנה במימדים מטורפים זה שובר את הלב.
הם לא מבינים את המאבק היומיומי ברעב.
הם לא מבינים שבעינייך- את לא יפה.
זה לא יפה.
הם זרים לתחושות שלך.
